¹לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

¹Oh that thou wouldest rend the heavens, that thou wouldest come down, that the mountains might quake at thy presence,

²כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃

²as when fire kindleth the brushwood, [and] the fire causeth the waters to boil; to make thy name known to thine adversaries, that the nations may tremble at thy presence!

³בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃

³When thou didst terrible things which we looked not for, thou camest down, the mountains quaked at thy presence.

⁴ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃

⁴For from of old men have not heard, nor perceived by the ear, neither hath the eye seen a God besides thee, who worketh for him that waiteth for him.

⁵פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃

⁵Thou meetest him that rejoiceth and worketh righteousness, those that remember thee in thy ways: behold, thou wast wroth, and we sinned: in them [have we been] of long time; and shall we be saved?

⁶ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃

⁶For we are all become as one that is unclean, and all our righteousnesses are as a polluted garment: and we all do fade as a leaf; and our iniquities, like the wind, take us away.

⁷ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃

⁷And there is none that calleth upon thy name, that stirreth up himself to take hold of thee; for thou hast hid thy face from us, and hast consumed us by means of our iniquities.

⁸ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃

⁸But now, O Jehovah, thou art our Father; we are the clay, and thou our potter; and we all are the work of thy hand.

⁹אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃

⁹Be not wroth very sore, O Jehovah, neither remember iniquity for ever: behold, look, we beseech thee, we are all thy people.

¹⁰ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃

¹⁰Thy holy cities are become a wilderness, Zion is become a wilderness, Jerusalem a desolation.

¹¹בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃

¹¹Our holy and our beautiful house, where our fathers praised thee, is burned with fire; and all our pleasant places are laid waste.

¹²העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃

¹²Wilt thou refrain thyself for these things, O Jehovah? wilt thou hold thy peace, and afflict us very sore?