1הן כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃
1Lo, mine eye hath seen all [this], Mine ear hath heard and understood it.
2כדעתכם ידעתי גם אני לא נפל אנכי מכם׃
2What ye know, [the same] do I know also: I am not inferior unto you.
3אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפץ׃
3Surely I would speak to the Almighty, And I desire to reason with God.
4ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם׃
4But ye are forgers of lies; Ye are all physicians of no value.
5מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃
5Oh that ye would altogether hold your peace! And it would be your wisdom.
6שמעו נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃
6Hear now my reasoning, And hearken to the pleadings of my lips.
7הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃
7Will ye speak unrighteously for God, And talk deceitfully for him?
8הפניו תשאון אם לאל תריבון׃
8Will ye show partiality to him? Will ye contend for God?
9הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו׃
9Is it good that he should search you out? Or as one deceiveth a man, will ye deceive him?
10הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תשאון׃
10He will surely reprove you If ye do secretly show partiality.
11הלא שאתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃
11Shall not his majesty make you afraid, And his dread fall upon you?
12זכרניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם׃
12Your memorable sayings are proverbs of ashes, Your defences are defences of clay.
13החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה׃
13Hold your peace, let me alone, that I may speak; And let come on me what will.
14על מה אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃
14Wherefore should I take my flesh in my teeth, And put my life in my hand?
15הן יקטלני לא איחל אך דרכי אל פניו אוכיח׃
15Behold, he will slay me; I have no hope: Nevertheless I will maintain my ways before him.
16גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא׃
16This also shall be my salvation, That a godless man shall not come before him.
17שמעו שמוע מלתי ואחותי באזניכם׃
17Hear diligently my speech, And let my declaration be in your ears.
18הנה נא ערכתי משפט ידעתי כי אני אצדק׃
18Behold now, I have set my cause in order; I know that I am righteous.
19מי הוא יריב עמדי כי עתה אחריש ואגוע׃
19Who is he that will contend with me? For then would I hold my peace and give up the ghost.
20אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃
20Only do not two things unto me; Then will I not hide myself from thy face:
21כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃
21Withdraw thy hand far from me; And let not thy terror make me afraid.
22וקרא ואנכי אענה או אדבר והשיבני׃
22Then call thou, and I will answer; Or let me speak, and answer thou me.
23כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני׃
23How many are mine iniquities and sins? Make me to know my transgression and my sin.
24למה פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃
24Wherefore hidest thou thy face, And holdest me for thine enemy?
25העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדף׃
25Wilt thou harass a driven leaf? And wilt thou pursue the dry stubble?
26כי תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃
26For thou writest bitter things against me, And makest me to inherit the iniquities of my youth:
27ותשם בסד רגלי ותשמור כל ארחותי על שרשי רגלי תתחקה׃
27Thou puttest my feet also in the stocks, And markest all my paths; Thou settest a bound to the soles of my feet:
28והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃
28Though I am like a rotten thing that consumeth, Like a garment that is moth-eaten.