¹ויען איוב ויאמר׃

¹Then Job answered and said,

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

²How long will ye vex my soul, And break me in pieces with words?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

³These ten times have ye reproached me: Ye are not ashamed that ye deal hardly with me.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁴And be it indeed that I have erred, Mine error remaineth with myself.

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁵If indeed ye will magnify yourselves against me, And plead against me my reproach;

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁶Know now that God hath subverted me [in my cause], And hath compassed me with his net.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁷Behold, I cry out of wrong, but I am not heard: I cry for help, but there is no justice.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁸He hath walled up my way that I cannot pass, And hath set darkness in my paths.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

⁹He hath stripped me of my glory, And taken the crown from my head.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹⁰He hath broken me down on every side, and I am gone; And my hope hath he plucked up like a tree.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹¹He hath also kindled his wrath against me, And he counteth me unto him as [one of] his adversaries.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹²His troops come on together, And cast up their way against me, And encamp round about my tent.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹³He hath put my brethren far from me, And mine acquaintance are wholly estranged from me.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁴My kinsfolk have failed, And my familiar friends have forgotten me.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁵They that dwell in my house, and my maids, count me for a stranger; I am an alien in their sight.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁶I call unto my servant, and he giveth me no answer, [Though] I entreat him with my mouth.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁷My breath is strange to my wife, And my supplication to the children of mine own mother.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁸Even young children despise me; If I arise, they speak against me.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

¹⁹All my familiar friends abhor me, And they whom I loved are turned against me.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²⁰My bone cleaveth to my skin and to my flesh, And I am escaped with the skin of my teeth.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²¹Have pity upon me, have pity upon me, O ye my friends; For the hand of God hath touched me.

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²²Why do ye persecute me as God, And are not satisfied with my flesh?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²³Oh that my words were now written! Oh that they were inscribed in a book!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁴That with an iron pen and lead They were graven in the rock for ever!

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁵But as for me I know that my Redeemer liveth, And at last he will stand up upon the earth:

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁶And after my skin, [even] this [body], is destroyed, Then without my flesh shall I see God;

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁷Whom I, even I, shall see, on my side, And mine eyes shall behold, and not as a stranger. My heart is consumed within me.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁸If ye say, How we will persecute him! And that the root of the matter is found in me;

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

²⁹Be ye afraid of the sword: For wrath [bringeth] the punishments of the sword, That ye may know there is a judgment.