1ויהי אחרי כן ויצא ישוע אל עבר ים הגליל אשר לטיבריה׃
1After these things Jesus went away to the other side of the sea of Galilee, which is [the sea] of Tiberias.
2וילכו אחריו המון עם רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם החולים׃
2And a great multitude followed him, because they beheld the signs which he did on them that were sick.
3ויעל ישוע על ההר וישב שם הוא ותלמידיו׃
3And Jesus went up into the mountain, and there he sat with his disciples.
4וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא׃
4Now the passover, the feast of the Jews, was at hand.
5וישא ישוע את עיניו וירא עם רב בא אליו ויאמר אל פילפוס מאין נקנה להם לחם לאכל׃
5Jesus therefore lifting up his eyes, and seeing that a great multitude cometh unto him, saith unto Philip, Whence are we to buy bread, that these may eat?
6ואך למען נסות אתו דבר זאת כי הוא ידע את אשר יעשה׃
6And this he said to prove him: for he himself knew what he would do.
7ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא ימצא להם לקחת לו איש איש מעט׃
7Philip answered him, Two hundred shillings' worth of bread is not sufficient for them, that every one may take a little.
8ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס׃
8One of his disciples, Andrew, Simon Peter's brother, saith unto him,
9יש פה נער אשר לו חמש ככרות לחם שערים ושני דגים אך אלה מה המה לעם רב כזה׃
9There is a lad here, who hath five barley loaves, and two fishes: but what are these among so many?
10ויאמר ישוע צוו את העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי איש במספר׃
10Jesus said, Make the people sit down. Now there was much grass in the place. So the men sat down, in number about five thousand.
11ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל המסבים וככה גם מן הדגים כאות נפשם׃
11Jesus therefore took the loaves; and having given thanks, he distributed to them that were set down; likewise also of the fishes as much as they would.
12ויהי כאשר שבעו ויאמר אל תלמידיו אספו את פתותי לחם הנותרים למען לא יאבד מאומה׃
12And when they were filled, he saith unto his disciples, Gather up the broken pieces which remain over, that nothing be lost.
13ויאספו וימלאו שנים עשר סלים בפתותי חמש ככרות לחם השערים הנותרים לאכליהם׃
13So they gathered them up, and filled twelve baskets with broken pieces from the five barley loaves, which remained over unto them that had eaten.
14ויהי כראות האנשים את האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה זה הוא באמת הנביא הבא לעולם׃
14When therefore the people saw the sign which he did, they said, This is of a truth the prophet that cometh into the world.
15וידע ישוע כי יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל ההר הוא לבדו׃
15Jesus therefore perceiving that they were about to come and take him by force, to make him king, withdrew again into the mountain himself alone.
16ויהי בערב וירדו תלמידיו אל הים ויבאו באניה ויעברו אל עבר הים אל כפר נחום׃
16And when evening came, his disciples went down unto the sea;
17ויכס אתם החשך וישוע לא בא אליהם׃
17and they entered into a boat, and were going over the sea unto Capernaum. And it was now dark, and Jesus had not yet come to them.
18ויסער הים כי רוח גדולה נושבת׃
18And the sea was rising by reason of a great wind that blew.
19והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו את ישוע מתהלך על הים הלוך וקרב אל האניה וייראו׃
19When therefore they had rowed about five and twenty or thirty furlongs, they behold Jesus walking on the sea, and drawing nigh unto the boat: and they were afraid.
20ויאמר אליהם אני הוא אל תיראו׃
20But he saith unto them, It is I; be not afraid.
21ויואילו לקחת אתו אל האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה׃
21They were willing therefore to receive him into the boat: and straightway the boat was at the land whither they were going.
22ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי לא היתה אניה בזה בלתי אחת אשר ירדו בה תלמידיו וכי ישוע לא בא עם תלמידיו אל האניה אך תלמידיו לבדם נסעו מזה׃
22On the morrow the multitude that stood on the other side of the sea saw that there was no other boat there, save one, and that Jesus entered not with his disciples into the boat, but [that] his disciples went away alone
23ואניות אחרות באו מטיברים קרוב למקום אשר אכלו שם את הלחם בברכת האדון׃
23(howbeit there came boats from Tiberias nigh unto the place where they ate the bread after the Lord had given thanks):
24ויהי כראות המון העם כי ישוע איננו שם אף לא תלמידיו וירדו גם הם באניות ויבאו אל כפר נחום לבקש את ישוע׃
24when the multitude therefore saw that Jesus was not there, neither his disciples, they themselves got into the boats, and came to Capernaum, seeking Jesus.
25וכאשר מצאו אתו מעבר הים ויאמרו אליו רבי מתי באת הלם׃
25And when they found him on the other side of the sea, they said unto him, Rabbi, when camest thou hither?
26ויען אתם ישוע ויאמר אמן אמן אני אמר לכם לא על ראותכם את האתות תבקשוני כי אם על אשר אכלתם מן הלחם ותשבעו׃
26Jesus answered them and said, Verily, verily, I say unto you, Ye seek me, not because ye saw signs, but because ye ate of the loaves, and were filled.
27אל תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן האדם יתננו לכם כי בו חתם חותמו אביו האלהים׃
27Work not for the food which perisheth, but for the food which abideth unto eternal life, which the Son of man shall give unto you: for him the Father, even God, hath sealed.
28ויאמרו אליו מה נעשה לפעל פעלות אלהים׃
28They said therefore unto him, What must we do, that we may work the works of God?
29ויען ישוע ויאמר אליהם זאת פעלת אלהים כי תאמינו בזה אשר הוא שלחו׃
29Jesus answered and said unto them, This is the work of God, that ye believe on him whom he hath sent.
30ויאמרו אליו מה אפוא האות אשר תעשה למעננראה ונאמין בך מה תפעל׃
30They said therefore unto him, What then doest thou for a sign, that we may see, and believe thee? what workest thou?
31אבותינו אכלו את המן במדבר כאשר כתוב לחם מן השמים נתן למו לאכל׃
31Our fathers ate the manna in the wilderness; as it is written, He gave them bread out of heaven to eat.
32ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם לא משה נתן לכם את הלחם מן השמים כי אם אבי נתן לכם את הלחם מן השמים האמתי׃
32Jesus therefore said unto them, Verily, verily, I say unto you, It was not Moses that gave you the bread out of heaven; but my Father giveth you the true bread out of heaven.
33כי לחם אלהים הוא היורד מן השמים ונתן חיים לעולם׃
33For the bread of God is that which cometh down out of heaven, and giveth life unto the world.
34ויאמרו אליו אדני תנה לנו תמיד את הלחם הזה׃
34They said therefore unto him, Lord, evermore give us this bread.
35ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד׃
35Jesus said unto them. I am the bread of life: he that cometh to me shall not hunger, and he that believeth on me shall never thirst.
36ואני הנה אמרתי לכם כי גם חזיתם אתי ולא תאמינו׃
36But I said unto you, that ye have seen me, and yet believe not.
37כל אשר יתננו לי אבי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה׃
37All that which the Father giveth me shall come unto me; and him that cometh to me I will in no wise cast out.
38כי ירדתי מן השמים לא לעשות רצוני כי אם רצון שלחי׃
38For I am come down from heaven, not to do mine own will, but the will of him that sent me.
39וזה רצון האב אשר שלחני כי כל אשר נתן לי לא יאבד לי כי אם אקימנו ביום האחרון׃
39And this is the will of him that sent me, that of all that which he hath given me I should lose nothing, but should raise it up at the last day.
40וזה רצון שלחי אשר כל הראה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃
40For this is the will of my Father, that every one that beholdeth the Son, and believeth on him, should have eternal life; and I will raise him up at the last day.
41וילנו עליו היהודים על אמרו אנכי הוא הלחם הירד מן השמים׃
41The Jews therefore murmured concerning him, because he said, I am the bread which came down out of heaven.
42ויאמרו הלא זה הוא ישוע בן יוסף אשר אנחנו ידעים את אביו ואת אמו ואיך יאמר מן השמים באתי׃
42And they said, Is not this Jesus, the son of Joseph, whose father and mother we know? how doth he now say, I am come down out of heaven?
43ויען ישוע ויאמר אליהם אל תלינו איש אל רעהו׃
43Jesus answered and said unto them, Murmur not among yourselves.
44לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם ימשכהו אבי אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון׃
44No man can come to me, except the Father that sent me draw him: and I will raise him up in the last day.
45הלא כתוב בנביאים וכל בניך למודי יהוה לכן כל אשר שמע מן האב ולמד יבא אלי׃
45It is written in the prophets, And they shall all be taught of God. Every one that hath heard from the Father, and hath learned, cometh unto me.
46לא כאלו ראה איש את האב בלתי הבא מאת האלהים הוא ראה את האלהים׃
46Not that any man hath seen the Father, save he that is from God, he hath seen the Father.
47אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי לו חיי עולמים׃
47Verily, verily, I say unto you, He that believeth hath eternal life.
48אנכי הוא לחם החיים׃
48I am the bread of life.
49אבותיכם אכלו את המן במדבר וימתו׃
49Your fathers ate the manna in the wilderness, and they died.
50זה הוא הלחם הירד מן השמים למען יאכל איש ממנו ולא ימות׃
50This is the bread which cometh down out of heaven, that a man may eat thereof, and not die.
51אנכי הלחם החי הירד מן השמים איש כי יאכל מן הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד חיי העולם׃
51I am the living bread which came down out of heaven: if any man eat of this bread, he shall live for ever: yea and the bread which I will give is my flesh, for the life of the world.
52ויתוכחו היהודים איש עם רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת לנו את בשרו לאכל׃
52The Jews therefore strove one with another, saying, How can this man give us his flesh to eat?
53ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתיתם את דמו אין לכם חיים בקרבכם׃
53Jesus therefore said unto them, Verily, verily, I say unto you, Except ye eat the flesh of the Son of man and drink his blood, ye have not life in yourselves.
54האכל את בשרי והשתה את דמי יש לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃
54He that eateth my flesh and drinketh my blood hath eternal life: and I will raise him up at the last day.
55כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה׃
55For my flesh is meat indeed, and my blood is drink indeed.
56האכל את בשרי ושתה את דמי הוא ילין בי ואני בו׃
56He that eateth my flesh and drinketh my blood abideth in me, and I in him.
57כאשר שלחני האב החי ואנכי חי בגלל אבי כן האכל אתי גם הוא יחיה בגללי׃
57As the living Father sent me, and I live because of the Father; so he that eateth me, he also shall live because of me.
58זה הוא הלחם הירד מן השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את המן וימתו האכל את הלחם הזה יחיה לעולם׃
58This is the bread which came down out of heaven: not as the fathers ate, and died; he that eateth this bread shall live for ever.
59כזאת דבר בבית הכנסת בלמדו בכפר נחום׃
59These things said he in the synagogue, as he taught in Capernaum.
60ורבים מתלמידיו כשמעם אמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמע אתו׃
60Many therefore of his disciples, when the heard [this], said, This is a hard saying; who can hear it?
61ויבן ישוע בלבו כי תלמידיו מלינים על זאת ויאמר אליהם הזאת לכם למכשול׃
61But Jesus knowing in himself that his disciples murmured at this, said unto them, Doth this cause you to stumble?
62מה אפוא אם תראו את בן האדם עלה אל אשר היה שם לפנים׃
62[What] then if ye should behold the Son of man ascending where he was before?
63הרוח הוא הנתן חיים והבשר אין בו מועיל הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה׃
63It is the spirit that giveth life; the flesh profiteth nothing: the words that I have spoken unto you are spirit, are are life.
64אך יש מכם אשר לא יאמינו כי ישוע ידע מראש מי הם אשר אינם מאמינים ומי המוסר אתו׃
64But there are some of you that believe not. For Jesus knew from the beginning who they were that believed not, and who it was that should betray him.
65ויאמר על כן אמרתי לכם כי לא יוכל איש לבוא אלי בלתי אם נתן לו מאת אבי׃
65And he said, For this cause have I said unto you, that no man can come unto me, except it be given unto him of the Father.
66מן העת הזאת רבים מתלמידיו נסגו אחור ולא יספו להתהלך אתו׃
66Upon this many of his disciples went back, and walked no more with him.
67ויאמר ישוע אל שנים העשר היש את נפשכם גם אתם לסור ממני׃
67Jesus said therefore unto the twelve, Would ye also go away?
68ויען אתו שמעון פטרוס אדני אל מי נלך דברי חיי עולמים עמך׃
68Simon Peter answered him, Lord, to whom shall we go? thou hast the words of eternal life.
69ואנחנו האמנו ונדע כי אתה המשיח בן אל חי׃
69And we have believed and know that thou art the Holy One of God.
70ויען אתם ישוע הלא בחרתי אני בכם שנים העשר ואחד מכם שטן הוא׃
70Jesus answered them, Did not I choose you the twelve, and one of you is a devil?
71זאת אמר על יהודה בן שמעון איש קריות כי עתיד היה למסרו והוא אחד משנים העשר׃
71Now he spake of Judas [the son] of Simon Iscariot, for he it was that should betray him, [being] one of the twelve.