¹ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם זבחיהם׃

¹Now there were some present at that very season who told him of the Galilaeans, whose blood Pilate had mingled with their sacrifices.

²ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל אנשי הגליל על אשר באה כזאת עליהם׃

²And he answered and said unto them, Think ye that these Galilaeans were sinners above all the Galilaeans, because they have suffered these things?

³לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃

³I tell you, Nay: but, except ye repent, ye shall all in like manner perish.

⁴או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי היו אשמים מכל האנשים הישבים בירושלים׃

⁴Or those eighteen, upon whom the tower in Siloam fell, and killed them, think ye that they were offenders above all the men that dwell in Jerusalem?

⁵לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם׃

⁵I tell you, Nay: but, except ye repent, ye shall all likewise perish.

⁶וישא משלו ויאמר איש אחד היתה לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש בה פרי ולא מצא׃

⁶And he spake this parable; A certain man had a fig tree planted in his vineyard; and he came seeking fruit thereon, and found none.

⁷ויאמר אל הכרם הנה זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה זה תשחית את האדמה׃

⁷And he said unto the vinedresser, Behold, these three years I come seeking fruit on this fig tree, and find none: cut it down; why doth it also cumber the ground?

⁸ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי אעדר ושמתי דמן סביבותיה׃

⁸And he answering saith unto him, Lord, let it alone this year also, till I shall dig about it, and dung it:

⁹אולי תעשה פרי ואם לא בשנה הבאה תגדענה׃

⁹and if it bear fruit thenceforth, [well]; but if not, thou shalt cut it down.

¹⁰ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות׃

¹⁰And he was teaching in one of the synagogues on the sabbath day.

¹¹והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה׃

¹¹And behold, a woman that had a spirit of infirmity eighteen years; and she was bowed together, and could in no wise lift herself up.

¹²ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך׃

¹²And when Jesus saw her, he called her, and said to her, Woman, thou art loosed from thine infirmity.

¹³וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים׃

¹³And he laid his hands upon her: and immediately she was made straight, and glorified God.

¹⁴ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת׃

¹⁴And the ruler of the synagogue, being moved with indignation because Jesus had healed on the sabbath, answered and said to the multitude, There are six days in which men ought to work: in them therefore come and be healed, and not on the day of the sabbath.

¹⁵ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבוס ויוליכהו להשקתו׃

¹⁵But the Lord answered him, and said, Ye hypocrites, doth not each one of you on the sabbath loose his ox or his ass from the stall, and lead him away to watering?

¹⁶וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת׃

¹⁶And ought not this woman, being a daughter of Abraham, whom Satan had bound, lo, [these] eighteen years, to have been loosed from this bond on the day of the sabbath?

¹⁷ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנפלאות הנעשות על ידו׃

¹⁷And as he said these things, all his adversaries were put to shame: and all the multitude rejoiced for all the glorious things that were done by him.

¹⁸ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל מה אמשילנה׃

¹⁸He said therefore, Unto what is the kingdom of God like? and whereunto shall I liken it?

¹⁹דומה היא לגרגר של חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו׃

¹⁹It is like unto a grain of mustard seed, which a man took, and cast into his own garden; and it grew, and became a tree; and the birds of the heaven lodged in the branches thereof.

²⁰ויאמר עוד אל מה אדמה את מלכות האלהים׃

²⁰And again he said, Whereunto shall I liken the kingdom of God?

²¹דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו׃

²¹It is like unto leaven, which a woman took and hid in three measures of meal, till it was all leavened.

²²ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את דרכו לבוא ירושלים׃

²²And he went on his way through cities and villages, teaching, and journeying on unto Jerusalem.

²³וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים׃

²³And one said unto him, Lord, are they few that are saved? And he said unto them,

²⁴ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו׃

²⁴Strive to enter in by the narrow door: for many, I say unto you, shall seek to enter in, and shall not be able.

²⁵והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃

²⁵When once the master of the house is risen up, and hath shut to the door, and ye begin to stand without, and to knock at the door, saying, Lord, open to us; and he shall answer and say to you, I know you not whence ye are;

²⁶אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃

²⁶then shall ye begin to say, We did eat and drink in thy presence, and thou didst teach in our streets;

²⁷ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל פעלי האון׃

²⁷and he shall say, I tell you, I know not whence ye are; depart from me, all ye workers of iniquity.

²⁸ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את אברהם ויצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה׃

²⁸There shall be the weeping and the gnashing of teeth, when ye shall see Abraham, and Isaac, and Jacob, and all the prophets, in the kingdom of God, and yourselves cast forth without.

²⁹ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים׃

²⁹And they shall come from the east and west, and from the north and south, and shall sit down in the kingdom of God.

³⁰והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים׃

³⁰And behold, there are last who shall be first, and there are first who shall be last.

³¹ביום ההוא נגשו מן הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך׃

³¹In that very hour there came certain Pharisees, saying to him, Get thee out, and go hence: for Herod would fain kill thee.

³²ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי׃

³²And he said unto them, Go and say to that fox, Behold, I cast out demons and perform cures to-day and to-morrow, and the third [day] I am perfected.

³³אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים׃

³³Nevertheless I must go on my way to-day and to-morrow and the [day] following: for it cannot be that a prophet perish out of Jerusalem.

³⁴ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגלת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם׃

³⁴O Jerusalem, Jerusalem, that killeth the prophets, and stoneth them that are sent unto her! how often would I have gathered thy children together, even as a hen [gathereth] her own brood under her wings, and ye would not!

³⁵הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי ראה לא תראוני עד בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃

³⁵Behold, your house is left unto you [desolate]: and I say unto you, Ye shall not see me, until ye shall say, Blessed is he that cometh in the name of the Lord.