1וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
1And he spake a parable unto them to the end that they ought always to pray, and not to faint;
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
2saying, There was in a city a judge, who feared not God, and regarded not man:
3ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃
3and there was a widow in that city; and she came oft unto him, saying, Avenge me of mine adversary.
4וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃
4And he would not for a while: but afterward he said within himself, Though I fear not God, nor regard man;
5אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
5yet because this widow troubleth me, I will avenge her, lest she wear me out by her continual coming.
6ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃
6And the Lord said, Hear what the unrighteous judge saith.
7והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃
7And shall not God avenge his elect, that cry to him day and night, and [yet] he is longsuffering over them?
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
8I say unto you, that he will avenge them speedily. Nevertheless, when the Son of man cometh, shall he find faith on the earth?
9ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
9And he spake also this parable unto certain who trusted in themselves that they were righteous, and set all others at nought:
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
10Two men went up into the temple to pray; the one a Pharisee, and the other a publican.
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
11The Pharisee stood and prayed thus with himself, God, I thank thee, that I am not as the rest of men, extortioners, unjust, adulterers, or even as this publican.
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
12I fast twice in the week; I give tithes of all that I get.
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
13But the publican, standing afar off, would not lift up so much as his eyes unto heaven, but smote his breast, saying, God, be thou merciful to me a sinner.
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
14I say unto you, This man went down to his house justified rather than the other: for every one that exalteth himself shall be humbled; but he that humbleth himself shall be exalted.
15ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
15And they were bringing unto him also their babes, that he should touch them: but when the disciples saw it, they rebuked them.
16ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
16But Jesus called them unto him, saying, Suffer the little children to come unto me, and forbid them not: for to such belongeth the kingdom of God.
17אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
17Verily I say unto you, Whosoever shall not receive the kingdom of God as a little child, he shall in no wise enter therein.
18וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
18And a certain ruler asked him, saying, Good Teacher, what shall I do to inherit eternal life?
19ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
19And Jesus said unto him, Why callest thou me good? none is good, save one, [even] God.
20את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃
20Thou knowest the commandments, Do not commit adultery, Do not kill, Do not steal, Do not bear false witness, Honor thy father and mother.
21ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃
21And he said, All these things have I observed from my youth up.
22וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
22And when Jesus heard it, he said unto him, One thing thou lackest yet: sell all that thou hast, and distribute unto the poor, and thou shalt have treasure in heaven: and come, follow me.
23ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃
23But when he heard these things, he became exceeding sorrowful; for he was very rich.
24וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
24And Jesus seeing him said, How hardly shall they that have riches enter into the kingdom of God!
25כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
25For it is easier for a camel to enter in through a needle's eye, than for a rich man to enter into the kingdom of God.
26ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
26And they that heard it said, Then who can be saved?
27ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
27But he said, The things which are impossible with men are possible with God.
28ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
28And Peter said, Lo, we have left our own, and followed thee.
29ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃
29And he said unto them, Verily I say unto you, There is no man that hath left house, or wife, or brethren, or parents, or children, for the kingdom of God's sake,
30ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
30who shall not receive manifold more in this time, and in the world to come eternal life.
31ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃
31And he took unto him the twelve, and said unto them, Behold, we go up to Jerusalem, and all the things that are written through the prophets shall be accomplished unto the Son of man.
32כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
32For he shall be delivered up unto the Gentiles, and shall be mocked, and shamefully treated, and spit upon:
33ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
33and they shall scourge and kill him: and the third day he shall rise again.
34והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃
34And they understood none of these things; and this saying was hid from them, and they perceived not the things that were said.
35ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃
35And it came to pass, as he drew nigh unto Jericho, a certain blind man sat by the way side begging:
36וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃
36and hearing a multitude going by, he inquired what this meant.
37ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃
37And they told him that Jesus of Nazareth passeth by.
38ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃
38And he cried, saying, Jesus, thou son of David, have mercy on me.
39וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃
39And they that went before rebuked him, that he should hold his peace: but he cried out the more a great deal, Thou son of David, have mercy on me.
40ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
40And Jesus stood, and commanded him to be brought unto him: and when he was come near, he asked him,
41מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃
41What wilt thou that I should do unto thee? And he said, Lord, that I may receive my sight.
42ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
42And Jesus said unto him, Receive thy sight; thy faith hath made thee whole.
43ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃
43And immediately he received his sight, and followed him, glorifying God: and all the people, when they saw it, gave praise unto God.