¹ויבוא ויעבר ביריחו׃

¹And he entered and was passing through Jericho.

²והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃

²And behold, a man called by name Zacchaeus; and he was a chief publican, and he was rich.

³ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃

³And he sought to see Jesus who he was; and could not for the crowd, because he was little of stature.

⁴ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃

⁴And he ran on before, and climbed up into a sycomore tree to see him: for he was to pass that way.

⁵ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃

⁵And when Jesus came to the place, he looked up, and said unto him, Zacchaeus, make haste, and come down; for to-day I must abide at thy house.

⁶וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃

⁶And he made haste, and came down, and received him joyfully.

⁷וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃

⁷And when they saw it, they all murmured, saying, He is gone in to lodge with a man that is a sinner.

⁸ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃

⁸And Zacchaeus stood, and said unto the Lord, Behold, Lord, the half of my goods I give to the poor; and if I have wrongfully exacted aught of any man, I restore fourfold.

⁹ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃

⁹And Jesus said unto him, To-day is salvation come to this house, forasmuch as he also is a son of Abraham.

¹⁰כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃

¹⁰For the Son of man came to seek and to save that which was lost.

¹¹ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃

¹¹And as they heard these things, he added and spake a parable, because he was nigh to Jerusalem, and [because] they supposed that the kingdom of God was immediately to appear.

¹²על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃

¹²He said therefore, A certain nobleman went into a far country, to receive for himself a kingdom, and to return.

¹³ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃

¹³And he called ten servants of his, and gave them ten pounds, and said unto them, Trade ye [herewith] till I come.

¹⁴ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃

¹⁴But his citizens hated him, and sent an ambassage after him, saying, We will not that this man reign over us.

¹⁵ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃

¹⁵And it came to pass, when he was come back again, having received the kingdom, that he commanded these servants, unto whom he had given the money, to be called to him, that he might know what they had gained by trading.

¹⁶ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃

¹⁶And the first came before him, saying, Lord, thy pound hath made ten pounds more.

¹⁷ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃

¹⁷And he said unto him, Well done, thou good servant: because thou wast found faithful in a very little, have thou authority over ten cities.

¹⁸ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃

¹⁸And the second came, saying, Thy pound, Lord, hath made five pounds.

¹⁹ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃

¹⁹And he said unto him also, Be thou also over five cities.

²⁰ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃

²⁰And another came, saying, Lord, behold, [here is] thy pound, which I kept laid up in a napkin:

²¹מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃

²¹for I feared thee, because thou art an austere man: thou takest up that which thou layedst not down, and reapest that which thou didst not sow.

²²ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃

²²He saith unto him, Out of thine own mouth will I judge thee, thou wicked servant. Thou knewest that I am an austere man, taking up that which I laid not down, and reaping that which I did not sow;

²³ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃

²³then wherefore gavest thou not my money into the bank, and I at my coming should have required it with interest?

²⁴ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃

²⁴And he said unto them that stood by, Take away from him the pound, and give it unto him that hath the ten pounds.

²⁵ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃

²⁵And they said unto him, Lord, he hath ten pounds.

²⁶הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃

²⁶I say unto you, that unto every one that hath shall be given; but from him that hath not, even that which he hath shall be taken away from him.

²⁷אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃

²⁷But these mine enemies, that would not that I should reign over them, bring hither, and slay them before me.

²⁸ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃

²⁸And when he had thus spoken, he went on before, going up to Jerusalem.

²⁹ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃

²⁹And it came to pass, when he drew nigh unto Bethphage and Bethany, at the mount that is called Olivet, he sent two of the disciples,

³⁰לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃

³⁰saying, Go your way into the village over against [you]; in which as ye enter ye shall find a colt tied, whereon no man ever yet sat: loose him, and bring him.

³¹וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃

³¹And if any one ask you, Why do ye loose him? thus shall ye say, The Lord hath need of him.

³²וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃

³²And they that were sent went away, and found even as he had said unto them.

³³ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃

³³And as they were loosing the colt, the owners thereof said unto them, Why loose ye the colt?

³⁴ויאמרו האדון צריך לו׃

³⁴And they said, The Lord hath need of him.

³⁵ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃

³⁵And they brought him to Jesus: and they threw their garments upon the colt, and set Jesus thereon.

³⁶ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃

³⁶And as he went, they spread their garments in the way.

³⁷ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃

³⁷And as he was now drawing nigh, [even] at the descent of the mount of Olives, the whole multitude of the disciples began to rejoice and praise God with a loud voice for all the mighty works which they had seen;

³⁸ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃

³⁸saying, Blessed [is] the King that cometh in the name of the Lord: peace in heaven, and glory in the highest.

³⁹ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃

³⁹And some of the Pharisees from the multitude said unto him, Teacher, rebuke thy disciples.

⁴⁰ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃

⁴⁰And he answered and said, I tell you that, if these shall hold their peace, the stones will cry out.

⁴¹ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃

⁴¹And when he drew nigh, he saw the city and wept over it,

⁴²לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃

⁴²saying, If thou hadst known in this day, even thou, the things which belong unto peace! but now they are hid from thine eyes.

⁴³כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃

⁴³For the days shall come upon thee, when thine enemies shall cast up a bank about thee, and compass thee round, and keep thee in on every side,

⁴⁴וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃

⁴⁴and shall dash thee to the ground, and thy children within thee; and they shall not leave in thee one stone upon another; because thou knewest not the time of thy visitation.

⁴⁵ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃

⁴⁵And he entered into the temple, and began to cast out them that sold,

⁴⁶ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃

⁴⁶saying unto them, It is written, And my house shall be a house of prayer: but ye have made it a den of robbers.

⁴⁷ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃

⁴⁷And he was teaching daily in the temple. But the chief priests and the scribes and the principal men of the people sought to destroy him:

⁴⁸ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃

⁴⁸and they could not find what they might do; for the people all hung upon him, listening.