¹ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את דבר האלהים והוא עמד על יד ים גניסר׃

¹Now it came to pass, while the multitude pressed upon him and heard the word of God, that he was standing by the lake of Gennesaret;

²וירא שתי אניות עמדות על יד הים והדיגים יצאו מהן וידיחו את המכמרות׃

²and he saw two boats standing by the lake: but the fishermen had gone out of them, and were washing their nets.

³וירד אל אחת מן האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להוליכו מעט מן היבשה אל הים וישב וילמד את העם מתוך האניה׃

³And he entered into one of the boats, which was Simon's, and asked him to put out a little from the land. And he sat down and taught the multitudes out of the boat.

⁴ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד׃

⁴And when he had left speaking, he said unto Simon, Put out into the deep, and let down your nets for a draught.

⁵ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על פי דברך אוריד את המכמרת׃

⁵And Simon answered and said, Master, we toiled all night, and took nothing: but at thy word I will let down the nets.

⁶ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם׃

⁶And when they had done this, they inclosed a great multitude of fishes; and their nets were breaking;

⁷ויניפו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו׃

⁷and they beckoned unto their partners in the other boat, that they should come and help them. And they came, and filled both the boats, so that they began to sink.

⁸ויהי כראות שמעון פטרוס את זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי׃

⁸But Simon Peter, when he saw it, fell down at Jesus' knees, saying, Depart from me; for I am a sinful man, O Lord.

⁹כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו׃

⁹For he was amazed, and all that were with him, at the draught of the fishes which they had taken;

¹⁰וכן גם את יעקב ואת יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם שמעון ויאמר ישוע אל שמעון אל תירא מעתה צוד תצוד אנשים׃

¹⁰and so were also James and John, sons of Zebedee, who were partners with Simon. And Jesus said unto Simon, Fear not; from henceforth thou shalt catch men.

¹¹ויוליכו את האניות אל היבשה ויעזבו את הכל וילכו אחריו׃

¹¹And when they had brought their boats to land, they left all, and followed him.

¹²ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויפל על פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחפץ תוכל לטהרני׃

¹²And it came to pass, while he was in one of the cities, behold, a man full of leprosy: and when he saw Jesus, he fell on his face, and besought him, saying, Lord, if thou wilt, thou canst make me clean.

¹³וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת׃

¹³And he stretched forth his hand, and touched him, saying, I will; be thou made clean. And straightway the leprosy departed from him.

¹⁴ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃

¹⁴And he charged him to tell no man: but go thy way, and show thyself to the priest, and offer for thy cleansing, according as Moses commanded, for a testimony unto them.

¹⁵ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם׃

¹⁵But so much the more went abroad the report concerning him: and great multitudes came together to hear, and to be healed of their infirmities.

¹⁶והוא סר אל המדברות ויתפלל׃

¹⁶But he withdrew himself in the deserts, and prayed.

¹⁷ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרפוא׃

¹⁷And it came to pass on one of those days, that he was teaching; and there were Pharisees and doctors of the law sitting by, who were come out of every village of Galilee and Judaea and Jerusalem: and the power of the Lord was with him to heal.

¹⁸והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו׃

¹⁸And behold, men bring on a bed a man that was palsied: and they sought to bring him in, and to lay him before him.

¹⁹ולא מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע׃

¹⁹And not finding by what [way] they might bring him in because of the multitude, they went up to the housetop, and let him down through the tiles with his couch into the midst before Jesus.

²⁰וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נסלחו לך חטאתיך׃

²⁰And seeing their faith, he said, Man, thy sins are forgiven thee.

²¹ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו׃

²¹And the scribes and the Pharisees began to reason, saying, Who is this that speaketh blasphemies? Who can forgive sins, but God alone?

²²וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם׃

²²But Jesus perceiving their reasonings, answered and said unto them, Why reason ye in your hearts?

²³מה הוא הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך׃

²³Which is easier, to say, Thy sins are forgiven thee; or to say, Arise and walk?

²⁴אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך׃

²⁴But that ye may know that the Son of man hath authority on earth to forgive sins (he said unto him that was palsied), I say unto thee, Arise, and take up thy couch, and go unto thy house.

²⁵וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים׃

²⁵And immediately he rose up before them, and took up that whereon he lay, and departed to his house, glorifying God.

²⁶ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום׃

²⁶And amazement took hold on all, and they glorified God; and they were filled with fear, saying, We have seen strange things to-day.

²⁷ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי׃

²⁷And after these things he went forth, and beheld a publican, named Levi, sitting at the place of toll, and said unto him, Follow me.

²⁸ויעזב את הכל ויקם וילך אחריו׃

²⁸And he forsook all, and rose up and followed him.

²⁹ויעש לו לוי משתה גדול בביתו ועם רב של מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם׃

²⁹And Levi made him a great feast in his house: and there was a great multitude of publicans and of others that were sitting at meat with them.

³⁰]13-03[ וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם החלים׃

³⁰And the Pharisees and their scribes murmured against his disciples, saying, Why do ye eat and drink with the publicans and sinners?

³¹]13-03[׃

³¹And Jesus answering said unto them, They that are in health have no need of a physician; but they that are sick.

³²לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם החטאים לתשובה׃

³²I am not come to call the righteous but sinners to repentance.

³³ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים׃

³³And they said unto him, The disciples of John fast often, and make supplications; likewise also the [disciples] of the Pharisees; but thine eat and drink.

³⁴ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם׃

³⁴And Jesus said unto them, Can ye make the sons of the bride-chamber fast, while the bridegroom is with them?

³⁵ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה׃

³⁵But the days will come; and when the bridegroom shall be taken away from them, then will they fast in those days.

³⁶וידבר אליהם גם אם המשל הזה אין איש מעלה מטלית של בגד חדש על בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא תשוה מטלית החדש לבלוי׃

³⁶And he spake also a parable unto them: No man rendeth a piece from a new garment and putteth it upon an old garment; else he will rend the new, and also the piece from the new will not agree with the old.

³⁷ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו׃

³⁷And no man putteth new wine into old wine-skins; else the new wine will burst the skins, and itself will be spilled, and the skins will perish.

³⁸אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃

³⁸But new wine must be put into fresh wine-skins.

³⁹ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו׃

³⁹And no man having drunk old [wine] desireth new; for he saith, The old is good.