¹ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרפא חליים׃

¹And he called the twelve together, and gave them power and authority over all demons, and to cure diseases.

²וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרפא את החלים׃

²And he sent them forth to preach the kingdom of God, and to heal the sick.

³ויאמר להם אל תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא לחם ולא כסף ואל יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃

³And he said unto them, Take nothing for your journey, neither staff, nor wallet, nor bread, nor money; neither have two coats.

⁴והבית אשר תבאו בו שם שבו לכם ומשם צאו׃

⁴And into whatsoever house ye enter, there abide, and thence depart.

⁵וכל אשר לא יקבלו אתכם צאו מן העיר ההיא ונערו את העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃

⁵And as many as receive you not, when ye depart from that city, shake off the dust from your feet for a testimony against them.

⁶ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום׃

⁶And they departed, and went throughout the villages, preaching the gospel, and healing everywhere.

⁷וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים׃

⁷Now Herod the tetrarch heard of all that was done: and he was much perplexed, because that it was said by some, that John was risen from the dead;

⁸ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים׃

⁸and by some, that Elijah had appeared; and by others, that one of the old prophets was risen again.

⁹ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃

⁹And Herod said, John I beheaded: but who is this, about whom I hear such things? And he sought to see him.

¹⁰וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה׃

¹⁰And the apostles, when they were returned, declared unto him what things they had done. And he took them, and withdrew apart to a city called Bethsaida.

¹¹והמון העם כאשר ידעו את זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על מלכות האלהים וירפא את הצריכים לרפואה׃

¹¹But the multitudes perceiving it followed him: and he welcomed them, and spake to them of the kingdom of God, and them that had need of healing he cured.

¹²והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי פה אנחנו במקום חרבה׃

¹²And the day began to wear away; and the twelve came, and said unto him, Send the multitude away, that they may go into the villages and country round about, and lodge, and get provisions: for we are here in a desert place.

¹³ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה׃

¹³But he said unto them, Give ye them to eat. And they said, We have no more than five loaves and two fishes; except we should go and buy food for all this people.

¹⁴כי היו כחמשת אלפי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה׃

¹⁴For they were about five thousand men. And he said unto his disciples, Make them sit down in companies, about fifty each.

¹⁵ויעשו כן ויושיבו את כלם׃

¹⁵And they did so, and made them all sit down.

¹⁶ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם׃

¹⁶And he took the five loaves and the two fishes, and looking up to heaven, he blessed them, and brake; and gave to the disciples to set before the multitude.

¹⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים׃

¹⁷And they ate, and were all filled: and there was taken up that which remained over to them of broken pieces, twelve baskets.

¹⁸ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה אמרים עלי המון העם מי אני׃

¹⁸And it came to pass, as he was praying apart, the disciples were with him: and he asked them, saying, Who do the multitudes say that I am?

¹⁹ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן הקדמונים׃

¹⁹And they answering said, John the Baptist; but others [say], Elijah; and others, that one of the old prophets is risen again.

²⁰ויאמר אליהם ואתם מה אתם אמרים מי אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה׃

²⁰And he said unto them, But who say ye that I am? And Peter answering said, The Christ of God.

²¹ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את הדבר הזה׃

²¹But he charged them, and commanded [them] to tell this to no man;

²²ויאמר מן הצרך הוא אשר בן האדם יענה הרבה וימאס מן הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃

²²saying, The Son of man must suffer many things, and be rejected of the elders and chief priests and scribes, and be killed, and the third day be raised up.

²³ואל כלם אמר איש כי יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את צלבו והלך אחרי׃

²³And he said unto all, If any man would come after me, let him deny himself, and take up his cross daily, and follow me.

²⁴כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את נפשו למעני הוא יושיענה׃

²⁴For whosoever would save his life shall lose it; but whosoever shall lose his life for my sake, the same shall save it.

²⁵כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ואבד והשחית את נפשו׃

²⁵For what is a man profited, if he gain the whole world, and lose or forfeit his own self?

²⁶כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים׃

²⁶For whosoever shall be ashamed of me and of my words, of him shall the Son of man be ashamed, when he cometh in his own glory, and [the glory] of the Father, and of the holy angels.

²⁷ובאמת אני אמר לכם יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים׃

²⁷But I tell you of a truth, There are some of them that stand here, who shall in no wise taste of death, till they see the kingdom of God.

²⁸ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את פטרוס ואת יוחנן ואת יעקב ויעל אל ההר להתפלל שם׃

²⁸And it came to pass about eight days after these sayings, that he took with him Peter and John and James, and went up into the mountain to pray.

²⁹ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק׃

²⁹And as he was praying, the fashion of his countenance was altered, and his raiment [became] white [and] dazzling.

³⁰והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו׃

³⁰And behold, there talked with him two men, who were Moses and Elijah;

³¹אשר נראו בכבוד והגידו את אחריתו אשר ימלאנה בירושלים׃

³¹who appeared in glory, and spake of his decease which he was about to accomplish at Jerusalem.

³²ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את כבודו ואת שני האנשים העמדים עליו׃

³²Now Peter and they that were with him were heavy with sleep: but when they were fully awake, they saw his glory, and the two men that stood with him.

³³ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה דבר׃

³³And it came to pass, as they were parting from him, Peter said unto Jesus, Master, it is good for us to be here: and let us make three tabernacles; one for thee, and one for Moses, and one for Elijah: not knowing what he said.

³⁴הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו׃

³⁴And while he said these things, there came a cloud, and overshadowed them: and they feared as they entered into the cloud.

³⁵ויצא קול מן הענן אמר זה בני ידידי אליו תשמעון׃

³⁵And a voice came out of the cloud, saying, This is my Son, my chosen: hear ye him.

³⁶ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו׃

³⁶And when the voice came, Jesus was found alone. And they held their peace, and told no man in those days any of the things which they had seen.

³⁷ויהי ממחרת ברדתם מן ההר ויצא עם רב לקראתו׃

³⁷And it came to pass, on the next day, when they were come down from the mountain, a great multitude met him.

³⁸והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי פנה נא אל בני כי יחיד הוא לי׃

³⁸And behold, a man from the multitude cried, saying, Teacher, I beseech thee to look upon my son; for he is mine only child:

³⁹והנה רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו׃

³⁹and behold, a spirit taketh him, and he suddenly crieth out; and it teareth him that he foameth, and it hardly departeth from him, bruising him sorely.

⁴⁰ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃

⁴⁰And I besought thy disciples to cast it out; and they could not.

⁴¹ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את בנך׃

⁴¹And Jesus answered and said, O faithless and perverse generation, how long shall I be with you, and bear with you? bring hither thy son.

⁴²ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את הנער וישיבהו לאביו׃

⁴²And as he was yet a coming, the demon dashed him down, and tare [him] grievously. But Jesus rebuked the unclean spirit, and healed the boy, and gave him back to his father.

⁴³וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו׃

⁴³And they were all astonished at the majesty of God. But while all were marvelling at all the things which he did, he said unto his disciples,

⁴⁴שימו אתם באזניכם את הדברים האלה כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני האדם׃

⁴⁴Let these words sink into your ears: for the Son of man shall be delivered up into the hands of men.

⁴⁵והמה לא הבינו את המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על המאמר הזה׃

⁴⁵But they understood not this saying, and it was concealed from them, that they should not perceive it; and they were afraid to ask him about this saying.

⁴⁶ויעל על לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם׃

⁴⁶And there arose a reasoning among them, which of them was the greatest.

⁴⁷וירא ישוע את מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו׃

⁴⁷But when Jesus saw the reasoning of their heart, he took a little child, and set him by his side,

⁴⁸ויאמר אליהם כל אשר יקבל את הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול׃

⁴⁸and said unto them, Whosoever shall receive this little child in my name receiveth me: and whosoever shall receive me receiveth him that sent me: for he that is least among you all, the same is great.

⁴⁹ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו יען איננו הולך עמנו׃

⁴⁹And John answered and said, Master, we saw one casting out demons in thy name; and we forbade him, because he followeth not with us.

⁵⁰ויאמר ישוע אליו אל תכלאו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא׃

⁵⁰But Jesus said unto him, Forbid [him] not: for he that is not against you is for you.

⁵¹ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את פניו ללכת ירושלים׃

⁵¹And it came to pass, when the days were well-nigh come that he should be received up, he stedfastly set his face to go to Jerusalem,

⁵²וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל אחד מכפרי השמרונים להכין לו׃

⁵²and sent messengers before his face: and they went, and entered into a village of the Samaritans, to make ready for him.

⁵³ולא קבלהו על אשר היו פניו הלכים ירושלים׃

⁵³And they did not receive him, because his face was [as though he were] going to Jerusalem.

⁵⁴ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי תרד אש מן השמים ותאכלם כאשר עשה גם אליהו׃

⁵⁴And when his disciples James and John saw [this], they said, Lord, wilt thou that we bid fire to come down from heaven, and consume them?

⁵⁵ויפן ויגער בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח מי אתם׃

⁵⁵But he turned, and rebuked them.

⁵⁶כי בן האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם להושיעם וילכו להם אל כפר אחר׃

⁵⁶And they went to another village.

⁵⁷ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל כל אשר תלך׃

⁵⁷And as they went on the way, a certain man said unto him, I will follow thee whithersoever thou goest.

⁵⁸ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו׃

⁵⁸And Jesus said unto him, The foxes have holes, and the birds of the heaven [have] nests; but the Son of man hath not where to lay his head.

⁵⁹ואל איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן לי ואלכה בראשונה לקבר את אבי׃

⁵⁹And he said unto another, Follow me. But he said, Lord, suffer me first to go and bury my father.

⁶⁰ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הודע את מלכות האלהים׃

⁶⁰But he said unto him, Leave the dead to bury their own dead; but go thou and publish abroad the kingdom of God.

⁶¹ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה לי בראשונה להפטר מבני ביתי׃

⁶¹And another also said, I will follow thee, Lord; but first suffer me to bid farewell to them that are at my house.

⁶²ויאמר ישוע כל השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים׃

⁶²But Jesus said unto him, No man, having put his hand to the plow, and looking back, is fit for the kingdom of God.