1ויקם משם וילך אל גבול יהודה מעבר הירדן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם׃
1And he arose from thence and cometh into the borders of Judaea and beyond the Jordan: and multitudes come together unto him again; and, as he was wont, he taught them again.
2ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם יוכל איש לשלח את אשתו והם מנסים אתו׃
2And there came unto him Pharisees, and asked him, Is it lawful for a man to put away [his] wife? trying him.
3ויען ויאמר אליהם מה צוה אתכם משה׃
3And he answered and said unto them, What did Moses command you?
4ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח׃
4And they said, Moses suffered to write a bill of divorcement, and to put her away.
5ויען ישוע ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את המצוה הזאת׃
5But Jesus said unto them, For your hardness of heart he wrote you this commandment.
6אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים׃
6But from the beginning of the creation, Male and female made he them.
7על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו׃
7For this cause shall a man leave his father and mother, and shall cleave to his wife;
8והיו שניהם לבשר אחד ואם כן אפוא אינם עוד שנים כי אם בשר אחד׃
8and the two shall become one flesh: so that they are no more two, but one flesh.
9לכן את אשר חבר אלהים לא יפרידנו אדם׃
9What therefore God hath joined together, let not man put asunder.
10ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על זאת׃
10And in the house the disciples asked him again of this matter.
11ויאמר אליהם המשלח את אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה׃
11And he saith unto them, Whosoever shall put away his wife, and marry another, committeth adultery against her:
12ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא׃
12and if she herself shall put away her husband, and marry another, she committeth adultery.
13ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם׃
13And they were bringing unto him little children, that he should touch them: and the disciples rebuked them.
14וירא ישוע ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
14But when Jesus saw it, he was moved with indignation, and said unto them, Suffer the little children to come unto me; forbid them not: for to such belongeth the kingdom of God.
15אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
15Verily I say unto you, Whosoever shall not receive the kingdom of God as a little child, he shall in no wise enter therein.
16ויחבקם ויברכם בשומו את ידיו עליהם׃
16And he took them in his arms, and blessed them, laying his hands upon them.
17ויהי בצאתו לדרך והנה איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם׃
17And as he was going forth into the way, there ran one to him, and kneeled to him, and asked him, Good Teacher, what shall I do that I may inherit eternal life?
18ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
18And Jesus said unto him, Why callest thou me good? none is good save one, [even] God.
19הן ידעת את המצות לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תעשק כבד את אביך ואת אמך׃
19Thou knowest the commandments, Do not kill, Do not commit adultery, Do not steal, Do not bear false witness, Do not defraud, Honor thy father and mother.
20ויען ויאמר אליו רבי את כל אלה שמרתי נעורי׃
20And he said unto him, Teacher, all these things have I observed from my youth.
21ויבט בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את כל אשר לך ותן לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא שא את הצלב ולך אחרי׃
21And Jesus looking upon him loved him, and said unto him, One thing thou lackest: go, sell whatsoever thou hast, and give to the poor, and thou shalt have treasure in heaven: and come, follow me.
22ויצר לו על הדבר הזה ויעצב וילך לו כי הון רב היה לו׃
22But his countenance fell at the saying, and he went away sorrowful: for he was one that had great possessions.
23ויבט ישוע סביב ויאמר אל תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
23And Jesus looked round about, and saith unto his disciples, How hardly shall they that have riches enter into the kingdom of God!
24ויבהלו התלמידים על דבריו ויסף ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על חילם לבוא אל מלכות האלהים׃
24And the disciples were amazed at his words. But Jesus answereth again, and saith unto them, Children, how hard is it for them that trust in riches to enter into the kingdom of God!
25נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
25It is easier for a camel to go through a needle's eye, than for a rich man to enter into the kingdom of God.
26ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אלם אחיו מי אפוא יוכל להושע׃
26And they were astonished exceedingly, saying unto him, Then who can be saved?
27ויבט בם ישוע ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל דבר׃
27Jesus looking upon them saith, With men it is impossible, but not with God: for all things are possible with God.
28ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
28Peter began to say unto him, Lo, we have left all, and have followed thee.
29ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את ביתו או את אחיו או את אחיותיו או את אביו או את אמו או את אשתו או את בניו או את שדותיו למעני ולמען הבשורה׃
29Jesus said, Verily I say unto you, There is no man that hath left house, or brethren, or sisters, or mother, or father, or children, or lands, for my sake, and for the gospel's sake,
30אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים׃
30but he shall receive a hundredfold now in this time, houses, and brethren, and sisters, and mothers, and children, and lands, with persecutions; and in the world to come eternal life.
31ואולם רבים מן הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים׃
31But many [that are] first shall be last; and the last first.
32ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את שנים העשר ויחל להגיד להם את אשר יקרהו לאמר׃
32And they were on the way, going up to Jerusalem; and Jesus was going before them: and they were amazed; and they that followed were afraid. And he took again the twelve, and began to tell them the things that were to happen unto him,
33הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים׃
33[saying], Behold, we go up to Jerusalem; and the Son of man shall be delivered unto the chief priests and the scribes; and they shall condemn him to death, and shall deliver him unto the Gentiles:
34ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום׃
34and they shall mock him, and shall spit upon him, and shall scourge him, and shall kill him; and after three days he shall rise again.
35ויקרבו אליו יעקב ויוחנן בני זבדי ויאמרו רבי אותה נפשנו כי תעשה לנו את אשר נשאל ממך׃
35And there come near unto him James and John, the sons of Zebedee, saying unto him, Teacher, we would that thou shouldest do for us whatsoever we shall ask of thee.
36ויאמר אליהם מה אויתם כי אעשה לכם׃
36And he said unto them, What would ye that I should do for you?
37ויאמרו אליו תנה לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך׃
37And they said unto him, Grant unto us that we may sit, one on thy right hand, and one on [thy] left hand, in thy glory.
38ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את הכוס אשר אני שתה ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה׃
38But Jesus said unto them, Ye know not what ye ask. Are ye able to drink the cup that I drink? or to be baptized with the baptism that I am baptized with?
39ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את הכוס אשר אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו׃
39And they said unto him, We are able. And Jesus said unto them, The cup that I drink ye shall drink; and with the baptism that I am baptized withal shall ye be baptized:
40אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם׃
40but to sit on my right hand or on [my] left hand is not mine to give; but [it is for them] for whom it hath been prepared.
41ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על יעקב ויוחנן׃
41And when the ten heard it, they began to be moved with indignation concerning James and John.
42ויקרא להם ישוע ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם׃
42And Jesus called them to him, and saith unto them, Ye know that they who are accounted to rule over the Gentiles lord it over them; and their great ones exercise authority over them.
43ואתם לא כן ביניכם כי אם החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת׃
43But it is not so among you: but whosoever would become great among you, shall be your minister;
44והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל׃
44and whosoever would be first among you, shall be servant of all.
45כי בן האדם אף הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים׃
45For the Son of man also came not to be ministered unto, but to minister, and to give his life a ransom for many.
46ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן טימי איש עור ישב על יד הדרך לשאל נדבות׃
46And they come to Jericho: and as he went out from Jericho, with his disciples and a great multitude, the son of Timaeus, Bartimaeus, a blind beggar, was sitting by the way side.
47וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן דוד ישוע חנני׃
47And when he heard that it was Jesus the Nazarene, he began to cry out, and say, Jesus, thou son of David, have mercy on me.
48ויגערו בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן דוד חנני׃
48And many rebuked him, that he should hold his peace: but he cried out the more a great deal, Thou son of David, have mercy on me.
49ויעמד ישוע ויאמר קראו לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא לך׃
49And Jesus stood still, and said, Call ye him. And they call the blind man, saying unto him, Be of good cheer: rise, he calleth thee.
50וישלך את שמלתו מעליו ויקם ויבא אל ישוע׃
50And he, casting away his garment, sprang up, and came to Jesus.
51ויען ישוע ויאמר אליו מה חפצת ואעשה לך ויאמר אליו העור רבוני כי אראה׃
51And Jesus answered him, and said, What wilt thou that I should do unto thee? And the blind man said unto him, Rabboni, that I may receive my sight.
52ויאמר ישוע אליו לך לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך׃
52And Jesus said unto him, Go thy way; thy faith hath made thee whole. And straightway he received his sight, and followed him in the way.