1ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו מלכות האלהים באה בגבורה׃
1And he said unto them, Verily I say unto you, There are some here of them that stand [by], who shall in no wise taste of death, till they see the kingdom of God come with power.
2ואחרי ששת ימים לקח ישוע את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויעלם על הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם׃
2And after six days Jesus taketh with him Peter, and James, and John, and bringeth them up into a high mountain apart by themselves: and he was transfigured before them;
3ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם׃
3and his garments became glistering, exceeding white, so as no fuller on earth can whiten them.
4וירא אליהם אליהו ומשה מדברים עם ישוע׃
4And there appeared unto them Elijah with Moses: and they were talking with Jesus.
5ויען פטרוס ויאמר אל ישוע רבי טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃
5And Peter answereth and saith to Jesus, Rabbi, it is good for us to be here: and let us make three tabernacles; one for thee, and one for Moses, and one for Elijah.
6כי לא ידע מה ידבר כי היו נבהלים׃
6For he knew not what to answer; for they became sore afraid.
7ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו׃
7And there came a cloud overshadowing them: and there came a voice out of the cloud, This is my beloved Son: hear ye him.
8והמה הביטו כה וכה פתאם ולא ראו עוד איש בלתי את ישוע לבדו אתם׃
8And suddenly looking round about, they saw no one any more, save Jesus only with themselves.
9וירדו מן ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את אשר ראו עד כי יקום בן האדם מן המתים׃
9And as they were coming down from the mountain, he charged them that they should tell no man what things they had seen, save when the Son of man should have risen again from the dead.
10וישמרו את הדבר בלבבם וידרשו לדעת מה היא התקומה מן המתים׃
10And they kept the saying, questioning among themselves what the rising again from the dead should mean.
11וישאלהו לאמר מה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃
11And they asked him, saying, [How is it] that the scribes say that Elijah must first come?
12ויען ויאמר להם הנה אליהו בא בראשונה וישיב את הכל ומה כתוב על בן האדם הלא כי יענה הרבה וימאס׃
12And he said unto them, Elijah indeed cometh first, and restoreth all things: and how is it written of the Son of man, that he should suffer many things and be set at nought?
13אבל אמר אני לכם גם בא אליהו וגם עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו׃
13But I say unto you, that Elijah is come, and they have also done unto him whatsoever they would, even as it is written of him.
14ויהי כבואו אל התלמידים וירא עם רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם׃
14And when they came to the disciples, they saw a great multitude about them, and scribes questioning with them.
15וכל העם כראותם אתו כן תמהו וירוצי אליו וישאלו לו לשלום׃
15And straightway all the multitude, when they saw him, were greatly amazed, and running to him saluted him.
16וישאל את הסופרים מה אתם מתוכחים עמהם׃
16And he asked them, What question ye with them?
17ויען אחד מן העם ויאמר רבי הבאתי אליך את בני אשר רוח אלם בקרבו׃
17And one of the multitude answered him, Teacher, I brought unto thee my son, who hath a dumb spirit;
18והיה בכל מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את שניו ויבש גופו ואמר אל תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃
18and wheresoever it taketh him, it dasheth him down: and he foameth, and grindeth his teeth, and pineth away: and I spake to thy disciples that they should cast it out; and they were not able.
19ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד מתי אהיה עמכם עד מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני׃
19And he answereth them and saith, O faithless generation, how long shall I be with you? how long shall I bear with you? bring him unto me.
20ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃
20And they brought him unto him: and when he saw him, straightway the spirit tare him grievously; and he fell on the ground, and wallowed foaming.
21וישאל את אביו כמה ימים היתה לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃
21And he asked his father, How long time is it since this hath come unto him? And he said, From a child.
22ופעמים רבות הפיל אתו גם באש גם במים להאבידו אך אם יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃
22And oft-times it hath cast him both into the fire and into the waters, to destroy him: but if thou canst do anything, have compassion on us, and help us.
23ויאמר אליו ישוע לאמר אם תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃
23And Jesus said unto him, If thou canst! All things are possible to him that believeth.
24ויתן אבי הילד את קלו בבכי ויאמר אני מאמין עזר נא לחסרון אמונתי׃
24Straightway the father of the child cried out, and said, I believe; help thou mine unbelief.
25וירא ישוע את העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל תסף לבוא בו עוד׃
25And when Jesus saw that a multitude came running together, he rebuked the unclean spirit, saying unto him, Thou dumb and deaf spirit, I command thee, come out of him, and enter no more into him.
26ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר אמרו רבים כי גוע׃
26And having cried out, and torn him much, he came out: and [the boy] became as one dead; insomuch that the more part said, He is dead.
27ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃
27But Jesus took him by the hand, and raised him up; and he arose.
28ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃
28And when he was come into the house, his disciples asked him privately, [How is it] that we could not cast it out?
29ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם בתפלה ובצום׃
29And he said unto them, This kind can come out by nothing, save by prayer.
30ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש׃
30And they went forth from thence, and passed through Galilee; and he would not that any man should know it.
31כי היה מלמד את תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי׃
31For he taught his disciples, and said unto them, The Son of man is delivered up into the hands of men, and they shall kill him; and when he is killed, after three days he shall rise again.
32והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו׃
32But they understood not the saying, and were afraid to ask him.
33ויבא אל כפר נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם רעהו בדרך׃
33And they came to Capernaum: and when he was in the house he asked them, What were ye reasoning on the way?
34ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם׃
34But they held their peace: for they had disputed one with another on the way, who [was] the greatest.
35וישב ויקרא אל שנים העשר ויאמר אליהם איש כי יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם׃
35And he sat down, and called the twelve; and he saith unto them, If any man would be first, he shall be last of all, and servant of all.
36ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם׃
36And he took a little child, and set him in the midst of them: and taking him in his arms, he said unto them,
37כל אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם את אשר שלחני׃
37Whosoever shall receive one of such little children in my name, receiveth me: and whosoever receiveth me, receiveth not me, but him that sent me.
38ויען יוחנן ויאמר אליו רבי ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונכלאנו יען אשר לא הלך אחרינו׃
38John said unto him, Teacher, we saw one casting out demons in thy name; and we forbade him, because he followed not us.
39ויאמר ישוע אל תכלאהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר בי רעה׃
39But Jesus said, Forbid him not: for there is no man who shall do a mighty work in my name, and be able quickly to speak evil of me.
40כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו׃
40For he that is not against us is for us.
41כי כל המשקה אתכם כוס מים בשמי על אשר אתם למשיח אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו׃
41For whosoever shall give you a cup of water to drink, because ye are Christ's, verily I say unto you, he shall in no wise lose his reward.
42וכל המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח רכב על צוארו והשלך בים׃
42And whosoever shall cause one of these little ones that believe on me to stumble, it were better for him if a great millstone were hanged about his neck, and he were cast into the sea.
43ואם ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל גיהנם אל האש אשר לא תכבה׃
43And if thy hand cause thee to stumble, cut it off: it is good for thee to enter into life maimed, rather than having thy two hands to go into hell, into the unquenchable fire.
44אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
44[where their worm dieth not, and the fire is not quenched.]
45ואם רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל האש אשר לא תכבה׃
45And if thy foot cause thee to stumble, cut it off: it is good for thee to enter into life halt, rather than having thy two feet to be cast into hell.
46אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
46[where their worm dieth not, and the fire is not quenched.]
47ואם עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃
47And if thine eye cause thee to stumble, cast it out: it is good for thee to enter into the kingdom of God with one eye, rather than having two eyes to be cast into hell;
48אשר שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
48where their worm dieth not, and the fire is not quenched.
49כי כל איש באש ימלח וכל קרבן במלח ימלח׃
49For every one shall be salted with fire.
50טוב המלח ואם המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו יהי לכם מלח בקרבכם ויהי שלום ביניכם׃
50Salt is good: but if the salt have lost its saltness, wherewith will ye season it? Have salt in yourselves, and be at peace one with another.