¹ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו׃

¹Now after two days was [the feast of] the passover and the unleavened bread: and the chief priests and the scribes sought how they might take him with subtlety, and kill him:

²ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם׃

²for they said, Not during the feast, lest haply there shall be a tumult of the people.

³ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו׃

³And while he was in Bethany in the house of Simon the leper, as he sat at meat, there came a woman having an alabaster cruse of ointment of pure nard very costly; [and] she brake the cruse, and poured it over his head.

⁴ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה׃

⁴But there were some that had indignation among themselves, [saying], To what purpose hath this waste of the ointment been made?

⁵כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃

⁵For this ointment might have been sold for above three hundred shillings, and given to the poor. And they murmured against her.

⁶ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃

⁶But Jesus said, Let her alone; why trouble ye her? she hath wrought a good work on me.

⁷כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד׃

⁷For ye have the poor always with you, and whensoever ye will ye can do them good: but me ye have not always.

⁸את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו׃

⁸She hath done what she could; she hath anointed my body beforehand for the burying.

⁹אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃

⁹And verily I say unto you, Wheresoever the gospel shall be preached throughout the whole world, that also which this woman hath done shall be spoken of for a memorial of her.

¹⁰ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃

¹⁰And Judas Iscariot, he that was one of the twelve, went away unto the chief priests, that he might deliver him unto them.

¹¹והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃

¹¹And they, when they heard it, were glad, and promised to give him money. And he sought how he might conveniently deliver him [unto them].

¹²ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃

¹²And on the first day of unleavened bread, when they sacrificed the passover, his disciples say unto him, Where wilt thou that we go and make ready that thou mayest eat the passover?

¹³וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃

¹³And he sendeth two of his disciples, and saith unto them, Go into the city, and there shall meet you a man bearing a pitcher of water: follow him;

¹⁴ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

¹⁴and wheresoever he shall enter in, say to the master of the house, The Teacher saith, Where is my guest-chamber, where I shall eat the passover with my disciples?

¹⁵והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃

¹⁵And he will himself show you a large upper room furnished [and] ready: and there make ready for us.

¹⁶ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את הפסח׃

¹⁶And the disciples went forth, and came into the city, and found as he had said unto them: and they made ready the passover.

¹⁷ויהי בערב ויבא עם שנים העשר׃

¹⁷And when it was evening he cometh with the twelve.

¹⁸ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני׃

¹⁸And as they sat and were eating, Jesus said, Verily I say unto you, One of you shall betray me, [even] he that eateth with me.

¹⁹ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃

¹⁹They began to be sorrowful, and to say unto him one by one, Is it I?

²⁰ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃

²⁰And he said unto them, [It is] one of the twelve, he that dippeth with me in the dish.

²¹הן בן האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃

²¹For the Son of man goeth, even as it is written of him: but woe unto that man through whom the Son of man is betrayed! good were it for that man if he had not been born.

²²ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃

²²And as they were eating, he took bread, and when he had blessed, he brake it, and gave to them, and said, Take ye: this is my body.

²³ויקח את הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃

²³And he took a cup, and when he had given thanks, he gave to them: and they all drank of it.

²⁴ויאמר להם זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃

²⁴And he said unto them, This is my blood of the covenant, which is poured out for many.

²⁵אמן אמר אני לכם שתה לא אשתה עוד מתנובת הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים׃

²⁵Verily I say unto you, I shall no more drink of the fruit of the vine, until that day when I drink it new in the kingdom of God.

²⁶ואחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים׃

²⁶And when they had sung a hymn, they went out unto the mount of Olives.

²⁷ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן׃

²⁷And Jesus saith unto them, All ye shall be offended: for it is written, I will smite the shepherd, and the sheep shall be scattered abroad.

²⁸ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה׃

²⁸Howbeit, after I am raised up, I will go before you into Galilee.

²⁹ויאמר אליו פטרוס גם אם כלם יכשלו אני לא אכשל׃

²⁹But Peter said unto him, Although all shall be offended, yet will not I.

³⁰ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלש פעמים׃

³⁰And Jesus saith unto him, Verily I say unto thee, that thou to-day, [even] this night, before the cock crow twice, shalt deny me thrice.

³¹והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כלם׃

³¹But he spake exceedingly vehemently, If I must die with thee, I will not deny thee. And in like manner also said they all.

³²ויבאו אל חצר גת שמני שמו ויאמר אל תלמידיו שבו לכם פה עד אשר אתפלל׃

³²And they come unto a place which was named Gethsemane: and he saith unto his disciples, Sit ye here, while I pray.

³³ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויחל להשמים ולמוג׃

³³And he taketh with him Peter and James and John, and began to be greatly amazed, and sore troubled.

³⁴ויאמר אליהם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו׃

³⁴And he saith unto them, My soul is exceeding sorrowful even unto death: abide ye here, and watch.

³⁵ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבר נא מעליו השעה הזאת׃

³⁵And he went forward a little, and fell on the ground, and prayed that, if it were possible, the hour might pass away from him.

³⁶ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה׃

³⁶And he said, Abba, Father, all things are possible unto thee; remove this cup from me: howbeit not what I will, but what thou wilt.

³⁷ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס שמעון התישן הכי לא יכלת לשקד שעה אחת׃

³⁷And he cometh, and findeth them sleeping, and saith unto Peter, Simon, sleepest thou? couldest thou not watch one hour?

³⁸שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃

³⁸Watch and pray, that ye enter not into temptation: the spirit indeed is willing, but the flesh is weak.

³⁹ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד הפעם כדברים ההמה׃

³⁹And again he went away, and prayed, saying the same words.

⁴⁰וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה יענהו׃

⁴⁰And again he came, and found them sleeping, for their eyes were very heavy; and they knew not what to answer him.

⁴¹ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב לי כי באה השעה הנה בן האדם נמסר בידי חטאים׃

⁴¹And he cometh the third time, and saith unto them, Sleep on now, and take your rest: it is enough; the hour is come; behold, the Son of man is betrayed into the hands of sinners.

⁴²קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃

⁴²Arise, let us be going: behold, he that betrayeth me is at hand.

⁴³עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

⁴³And straightway, while he yet spake, cometh Judas, one of the twelve, and with him a multitude with swords and staves, from the chief priests and the scribes and the elders.

⁴⁴והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט׃

⁴⁴Now he that betrayed him had given them a token, saying, Whomsoever I shall kiss, that is he; take him, and lead him away safely.

⁴⁵הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו׃

⁴⁵And when he was come, straightway he came to him, and saith, Rabbi; and kissed him.

⁴⁶וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו׃

⁴⁶And they laid hands on him, and took him.

⁴⁷ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו׃

⁴⁷But a certain one of them that stood by drew his sword, and smote the servant of the high priest, and struck off his ear.

⁴⁸ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃

⁴⁸And Jesus answered and said unto them, Are ye come out, as against a robber, with swords and staves to seize me?

⁴⁹ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃

⁴⁹I was daily with you in the temple teaching, and ye took me not: but [this is done] that the scriptures might be fulfilled.

⁵⁰ויעזבו אותו כלם וינוסו׃

⁵⁰And they all left him, and fled.

⁵¹ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים׃

⁵¹And a certain young man followed with him, having a linen cloth cast about him, over [his] naked [body]: and they lay hold on him;

⁵²והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃

⁵²but he left the linen cloth, and fled naked.

⁵³ויוליכו את ישוע אל הכהן הגדול ויקהלו אתו כל הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים׃

⁵³And they led Jesus away to the high priest: and there come together with him all the chief priests and the elders and the scribes.

⁵⁴ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם המשרתים ויתחמם נגד האור׃

⁵⁴And Peter had followed him afar off, even within, into the court of the high priest; and he was sitting with the officers, and warming himself in the light [of the fire].

⁵⁵וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו׃

⁵⁵Now the chief priests and the whole council sought witness against Jesus to put him to death; and found it not.

⁵⁶כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות׃

⁵⁶For many bare false witness against him, and their witness agreed not together.

⁵⁷ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃

⁵⁷And there stood up certain, and bare false witness against him, saying,

⁵⁸שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃

⁵⁸We heard him say, I will destroy this temple that is made with hands, and in three days I will build another made without hands.

⁵⁹וגם בזאת עדותם לא שותה׃

⁵⁹And not even so did their witness agree together.

⁶⁰ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך׃

⁶⁰And the high priest stood up in the midst, and asked Jesus, saying, Answerest thou nothing? what is it which these witness against thee?

⁶¹והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך׃

⁶¹But he held his peace, and answered nothing. Again the high priest asked him, and saith unto him, Art thou the Christ, the Son of the Blessed?

⁶²ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים׃

⁶²And Jesus said, I am: and ye shall see the Son of man sitting at the right hand of Power, and coming with the clouds of heaven.

⁶³ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים׃

⁶³And the high priest rent his clothes, and saith, What further need have we of witnesses?

⁶⁴שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא׃

⁶⁴Ye have heard the blasphemy: what think ye? And they all condemned him to be worthy of death.

⁶⁵ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי׃

⁶⁵And some began to spit on him, and to cover his face, and to buffet him, and to say unto him, Prophesy: and the officers received him with blows of their hands.

⁶⁶ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃

⁶⁶And as Peter was beneath in the court, there cometh one of the maids of the high priest;

⁶⁷ותרא את פטרוס כי מתחמם הוא ותבט בו ותאמר גם אתה היית עם הנצרי ישוע׃

⁶⁷and seeing Peter warming himself, she looked upon him, and saith, Thou also wast with the Nazarene, [even] Jesus.

⁶⁸ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל האולם והתרנגל קרא׃

⁶⁸But he denied, saying, I neither know, nor understand what thou sayest: and he went out into the porch; and the cock crew.

⁶⁹ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃

⁶⁹And the maid saw him, and began again to say to them that stood by, This is [one] of them.

⁷⁰וכמעט אחרי כן גם העמדים שם אמרו אל פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף גלילי אתה ולשונך כלשונם׃

⁷⁰But he again denied it. And after a little while again they that stood by said to Peter, of a truth thou art [one] of them; for thou art a Galilaean.

⁷¹ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא יעדתי את האיש הזה אשר אמרתם׃

⁷¹But he began to curse, and to swear, I know not this man of whom ye speak.

⁷²והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל לבו ויבך׃

⁷²And straightway the second time the cock crew. And Peter called to mind the word, how that Jesus said unto him, Before the cock crow twice, thou shalt deny me thrice. And when he thought thereon, he wept.