1וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה׃
1And again he began to teach by the sea side. And there is gathered unto him a very great multitude, so that he entered into a boat, and sat in the sea; and all the multitude were by the sea on the land.
2וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃
2And he taught them many things in parables, and said unto them in his teaching,
3שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃
3Hearken: Behold, the sower went forth to sow:
4ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃
4and it came to pass, as he sowed, some [seed] fell by the way side, and the birds came and devoured it.
5ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה׃
5And other fell on the rocky [ground], where it had not much earth; and straightway it sprang up, because it had no deepness of earth:
6ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש׃
6and when the sun was risen, it was scorched; and because it had no root, it withered away.
7ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃
7And other fell among the thorns, and the thorns grew up, and choked it, and it yielded no fruit.
8ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃
8And others fell into the good ground, and yielded fruit, growing up and increasing; and brought forth, thirtyfold, and sixtyfold, and a hundredfold.
9ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
9And he said, Who hath ears to hear, let him hear.
10ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל׃
10And when he was alone, they that were about him with the twelve asked of him the parables.
11ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃
11And he said unto them, Unto you is given the mystery of the kingdom of God: but unto them that are without, all things are done in parables:
12למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם׃
12that seeing they may see, and not perceive; and hearing they may hear, and not understand; lest haply they should turn again, and it should be forgiven them.
13ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם׃
13And he saith unto them, Know ye not this parable? and how shall ye know all the parables?
14הזרע הוא זרע את הדבר׃
14The sower soweth the word.
15ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם׃
15And these are they by the way side, where the word is sown; and when they have heard, straightway cometh Satan, and taketh away the word which hath been sown in them.
16וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃
16And these in like manner are they that are sown upon the rocky [places], who, when they have heard the word, straightway receive it with joy;
17אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו׃
17and they have no root in themselves, but endure for a while; then, when tribulation or persecution ariseth because of the word, straightway they stumble.
18והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר׃
18And others are they that are sown among the thorns; these are they that have heard the word,
19ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו׃
19and the cares of the world, and the deceitfulness of riches, and the lusts of other things entering in, choke the word, and it becometh unfruitful.
20ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃
20And those are they that were sown upon the good ground; such as hear the word, and accept it, and bear fruit, thirtyfold, and sixtyfold, and a hundredfold.
21ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה׃
21And he said unto them, Is the lamp brought to be put under the bushel, or under the bed, [and] not to be put on the stand?
22כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי׃
22For there is nothing hid, save that it should be manifested; neither was [anything] made secret, but that it should come to light.
23כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
23If any man hath ears to hear, let him hear.
24ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃
24And he said unto them, Take heed what ye hear: with what measure ye mete it shall be measured unto you; and more shall be given unto you.
25כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו׃
25For he that hath, to him shall be given: and he that hath not, from him shall be taken away even that which he hath.
26ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה׃
26And he said, So is the kingdom of God, as if a man should cast seed upon the earth;
27וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃
27and should sleep and rise night and day, and the seed should spring up and grow, he knoweth not how.
28כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת׃
28The earth beareth fruit of herself; first the blade, then the ear, then the full grain in the ear.
29וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר׃
29But when the fruit is ripe, straightway he putteth forth the sickle, because the harvest is come.
30ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה׃
30And he said, How shall we liken the kingdom of God? or in what parable shall we set it forth?
31כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ׃
31It is like a grain of mustard seed, which, when it is sown upon the earth, though it be less than all the seeds that are upon the earth,
32ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃
32yet when it is sown, groweth up, and becometh greater than all the herbs, and putteth out great branches; so that the birds of the heaven can lodge under the shadow thereof.
33ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע׃
33And with many such parables spake he the word unto them, as they were able to hear it;
34ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל׃
34and without a parable spake he not unto them: but privately to his own disciples he expounded all things.
35ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר׃
35And on that day, when even was come, he saith unto them, Let us go over unto the other side.
36ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו׃
36And leaving the multitude, they take him with them, even as he was, in the boat. And other boats were with him.
37ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה׃
37And there ariseth a great storm of wind, and the waves beat into the boat, insomuch that the boat was now filling.
38והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד׃
38And he himself was in the stern, asleep on the cushion: and they awake him, and say unto him, Teacher, carest thou not that we perish?
39ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃
39And he awoke, and rebuked the wind, and said unto the sea, Peace, be still. And the wind ceased, and there was a great calm.
40ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה׃
40And he said unto them, Why are ye fearful? have ye not yet faith?
41וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃
41And they feared exceedingly, and said one to another, Who then is this, that even the wind and the sea obey him?