¹בשעה ההיא נגשו התלמידים אל ישוע ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים׃

¹In that hour came the disciples unto Jesus, saying, Who then is greatest in the kingdom of heaven?

²ויקרא ישוע אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם׃

²And he called to him a little child, and set him in the midst of them,

³ויאמר אמן אמר אני לכם אם לא תשובו להיות כילדים לא תבוא אל מלכות השמים׃

³and said, Verily I say unto you, Except ye turn, and become as little children, ye shall in no wise enter into the kingdom of heaven.

⁴לכן כל המשפיל את עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים׃

⁴Whosoever therefore shall humble himself as this little child, the same is the greatest in the kingdom of heaven.

⁵וכל אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל׃

⁵And whoso shall receive one such little child in my name receiveth me:

⁶וכל המכשיל את אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וטבע במצולות ים׃

⁶But whoso shall cause one of these little ones that believe on me to stumble, it is profitable for him that a great millstone should be hanged about his neck, and [that] he should be sunk in the depth of the sea.

⁷אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו יבוא המכשול׃

⁷Woe unto the world because of occasions of stumbling! for it must needs be that the occasions come; but woe to that man through whom the occasion cometh!

⁸ואם תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או שתי רגלים ותשלך אל אש עולם׃

⁸And if thy hand or thy foot causeth thee to stumble, cut it off, and cast it from thee: it is good for thee to enter into life maimed or halt, rather than having two hands or two feet to be cast into the eternal fire.

⁹ואם עינך תכשליך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל אש גיהנם׃

⁹And if thine eye causeth thee to stumble, pluck it out, and cast it from thee: it is good for thee to enter into life with one eye, rather than having two eyes to be cast into the hell of fire.

¹⁰ראו פן תבזו אחד wקטנים האלה כי אמר אני לכם כי מלאכיהם ראים תמיד את פני אבי שבשמים׃

¹⁰See that ye despise not one of these little ones; for I say unto you, that in heaven their angels do always behold the face of my Father who is in heaven.

¹¹כי בא בן האדם להושיע את האבד׃

¹¹[For the Son of man came to save that which was lost.]

¹²מה דעתכם כי יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את התשעים ותשעה על ההרים והלך לבקש את התעה׃

¹²How think ye? if any man have a hundred sheep, and one of them be gone astray, doth he not leave the ninety and nine, and go unto the mountains, and seek that which goeth astray?

¹³והיה כאשר ימצאהו אמן אמר אני לכם כי ישמח עליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו׃

¹³And if so be that he find it, verily I say unto you, he rejoiceth over it more than over the ninety and nine which have not gone astray.

¹⁴כן איננו רצון מלפני אביכם שבשמים כי יאבד אחד מן הקטנים האלה׃

¹⁴Even so it is not the will of your Father who is in heaven, that one of these little ones should perish.

¹⁵וכי יחטא לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם ישמע אליך קנית לך אחיך׃

¹⁵And if thy brother sin against thee, go, show him his fault between thee and him alone: if he hear thee, thou hast gained thy brother.

¹⁶ואם לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על פי שנים או שלשה עדים יקום כל דבר׃

¹⁶But if he hear [thee] not, take with thee one or two more, that at the mouth of two witnesses or three every word may be established.

¹⁷ואם לא ישמע אליהם הגד אל הקהל ואם לא ישמע גם אל הקהל והיה לך כגוי וכמוכס׃

¹⁷And if he refuse to hear them, tell it unto the church: and if he refuse to hear the church also, let him be unto thee as the Gentile and the publican.

¹⁸אמן אמר אני לכם כל אשר תאסרו על הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר תתירו על הארץ מתר יהיה בשמים׃

¹⁸Verily I say unto you, what things soever ye shall bind on earth shall be bound in heaven; and what things soever ye shall loose on earth shall be loosed in heaven.

¹⁹ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים׃

¹⁹Again I say unto you, that if two of you shall agree on earth as touching anything that they shall ask, it shall be done for them of my Father who is in heaven.

²⁰כי בכל מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם׃

²⁰For where two or three are gathered together in my name, there am I in the midst of them.

²¹ויגש אליו פטרוס ויאמר לו אדני כמה פעמים יחטא לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים׃

²¹Then came Peter and said to him, Lord, how oft shall my brother sin against me, and I forgive him? until seven times?

²²ויאמר אליו ישוע לא אמר לך עד שבע פעמים כי אם עד שבעים ושבע׃

²²Jesus saith unto him, I say not unto thee, Until seven times; but, Until seventy times seven.

²³על כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם עבדיו׃

²³Therefore is the kingdom of heaven likened unto a certain king, who would make a reckoning with his servants.

²⁴וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף׃

²⁴And when he had begun to reckon, one was brought unto him, that owed him ten thousand talents.

²⁵ולא היה לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו וכן ישלם׃

²⁵But forasmuch as he had not [wherewith] to pay, his lord commanded him to be sold, and his wife, and children, and all that he had, and payment to be made.

²⁶ויפל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך לי אפך ואת כל אשלמה לך׃

²⁶The servant therefore fell down and worshipped him, saying, Lord, have patience with me, and I will pay thee all.

²⁷ויהמו רחמי אדוני העבד ההוא ויפטרהו וישמט לו את החוב׃

²⁷And the lord of that servant, being moved with compassion, released him, and forgave him the debt.

²⁸ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב לו מאה דינרים ויחזק בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי׃

²⁸But that servant went out, and found one of his fellow-servants, who owed him a hundred shillings: and he laid hold on him, and took [him] by the throat, saying, Pay what thou owest.

²⁹ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך לי אפך ואשלמה לך הכל׃

²⁹So his fellow-servant fell down and besought him, saying, Have patience with me, and I will pay thee.

³⁰והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי ישלם לו את חובו׃

³⁰And he would not: but went and cast him into prison, till he should pay that which was due.

³¹וחבריו העבדים ראו את הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את כל אשר נעשה׃

³¹So when his fellow-servants saw what was done, they were exceeding sorry, and came and told unto their lord all that was done.

³²ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את כל החוב ההוא השמטתי לך יען אשר בקשת ממני׃

³²Then his lord called him unto him, and saith to him, Thou wicked servant, I forgave thee all that debt, because thou besoughtest me:

³³הלא היה לך גם אתה לרחם על העבד חברך כאשר רחמתי אני עליך׃

³³shouldest not thou also have had mercy on thy fellow-servant, even as I had mercy on thee?

³⁴ויקצף אדניו ויסגר אותו למיסרים עד כי ישלם את כל חובו׃

³⁴And his lord was wroth, and delivered him to the tormentors, till he should pay all that was due.

³⁵ככה יעשה לכם גם אבי שבשמים אם לא תסלחו איש איש לאחיו בכל לבבכם את חטאתם׃

³⁵So shall also my heavenly Father do unto you, if ye forgive not every one his brother from your hearts.