¹ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃

¹And Jesus answered and spake again in parables unto them, saying,

²דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃

²The kingdom of heaven is likened unto a certain king, who made a marriage feast for his son,

³וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃

³and sent forth his servants to call them that were bidden to the marriage feast: and they would not come.

⁴ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃

⁴Again he sent forth other servants, saying, Tell them that are bidden, Behold, I have made ready my dinner; my oxen and my fatlings are killed, and all things are ready: come to the marriage feast.

⁵והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃

⁵But they made light of it, and went their ways, one to his own farm, another to his merchandise;

⁶והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃

⁶and the rest laid hold on his servants, and treated them shamefully, and killed them.

⁷ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃

⁷But the king was wroth; and he sent his armies, and destroyed those murderers, and burned their city.

⁸אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃

⁸Then saith he to his servants, The wedding is ready, but they that were bidden were not worthy.

⁹לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃

⁹Go ye therefore unto the partings of the highways, and as many as ye shall find, bid to the marriage feast.

¹⁰ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃

¹⁰And those servants went out into the highways, and gathered together all as many as they found, both bad and good: and the wedding was filled with guests.

¹¹ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃

¹¹But when the king came in to behold the guests, he saw there a man who had not on a wedding-garment:

¹²ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃

¹²and he saith unto him, Friend, how camest thou in hither not having a wedding-garment? And he was speechless.

¹³ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃

¹³Then the king said to the servants, Bind him hand and foot, and cast him out into the outer darkness; there shall be the weeping and the gnashing of teeth.

¹⁴כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃

¹⁴For many are called, but few chosen.

¹⁵וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃

¹⁵Then went the Pharisees, and took counsel how they might ensnare him in [his] talk.

¹⁶וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃

¹⁶And they send to him their disciples, with the Herodians, saying, Teacher, we know that thou art true, and teachest the way of God in truth, and carest not for any one: for thou regardest not the person of men.

¹⁷לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃

¹⁷Tell us therefore, What thinkest thou? Is it lawful to give tribute unto Caesar, or not?

¹⁸וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃

¹⁸But Jesus perceived their wickedness, and said, Why make ye trial of me, ye hypocrites?

¹⁹הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃

¹⁹Show me the tribute money. And they brought unto him a denarius.

²⁰ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃

²⁰And he saith unto them, Whose is this image and superscription?

²¹ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃

²¹They say unto him, Caesar's. Then saith he unto them, Render therefore unto Caesar the things that are Caesar's; and unto God the things that are God's.

²²וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃

²²And when they heard it, they marvelled, and left him, and went away.

²³ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃

²³On that day there came to him Sadducees, they that say that there is no resurrection: and they asked him,

²⁴רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃

²⁴saying, Teacher, Moses said, If a man die, having no children, his brother shall marry his wife, and raise up seed unto his brother.

²⁵ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃

²⁵Now there were with us seven brethren: and the first married and deceased, and having no seed left his wife unto his brother;

²⁶וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃

²⁶in like manner the second also, and the third, unto the seventh.

²⁷ואחרי כלם מתה גם האשה׃

²⁷And after them all, the woman died.

²⁸ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃

²⁸In the resurrection therefore whose wife shall she be of the seven? for they all had her.

²⁹ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃

²⁹But Jesus answered and said unto them, Ye do err, not knowing the scriptures, nor the power of God.

³⁰כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃

³⁰For in the resurrection they neither marry, nor are given in marriage, but are as angels in heaven.

³¹ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃

³¹But as touching the resurrection of the dead, have ye not read that which was spoken unto you by God, saying,

³²אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃

³²I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? God is not [the God] of the dead, but of the living.

³³וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃

³³And when the multitudes heard it, they were astonished at his teaching.

³⁴והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃

³⁴But the Pharisees, when they heard that he had put the Sadducees to silence, gathered themselves together.

³⁵ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃

³⁵And one of them, a lawyer, asked him a question, trying him:

³⁶רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃

³⁶Teacher, which is the great commandment in the law?

³⁷ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃

³⁷And he said unto him, Thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy mind.

³⁸זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃

³⁸This is the great and first commandment.

³⁹והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃

³⁹And a second like [unto it] is this, Thou shalt love thy neighbor as thyself.

⁴⁰בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃

⁴⁰On these two commandments the whole law hangeth, and the prophets.

⁴¹ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃

⁴¹Now while the Pharisees were gathered together, Jesus asked them a question,

⁴²מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃

⁴²saying, What think ye of the Christ? whose son is he? They say unto him, [The son] of David.

⁴³ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃

⁴³He saith unto them, How then doth David in the Spirit call him Lord, saying,

⁴⁴נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

⁴⁴The Lord said unto my Lord, Sit thou on my right hand, Till I put thine enemies underneath thy feet?

⁴⁵ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃

⁴⁵If David then calleth him Lord, how is he his son?

⁴⁶ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃

⁴⁶And no one was able to answer him a word, neither durst any man from that day forth ask him any more questions.