¹אז ידבר ישוע אל המון העם ואל תלמידיו לאמר׃

¹Then spake Jesus to the multitudes and to his disciples,

²על כסא משה ישבו הסופרים והפרושים׃

²saying, The scribes and the Pharisees sit on Moses seat:

³לכן כל אשר יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים׃

³all things therefore whatsoever they bid you, [these] do and observe: but do not ye after their works; for they say, and do not.

⁴כי אסרים משאת כבדים ועמסים על שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם׃

⁴Yea, they bind heavy burdens and grievous to be borne, and lay them on men's shoulders; but they themselves will not move them with their finger.

⁵ועשים את כל מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את תפליהם ומגדילים את ציציותיהם׃

⁵But all their works they do to be seen of men: for they make broad their phylacteries, and enlarge the borders [of their garments],

⁶ואהבים את הסבת הראש בסעודות ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות׃

⁶and love the chief place at feasts, and the chief seats in the synagogues,

⁷ואת שאלות שלומם בשוקים ואת אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי׃

⁷and the salutations in the marketplaces, and to be called of men, Rabbi.

⁸אולם אתם אל תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם׃

⁸But be not ye called Rabbi: for one is your teacher, and all ye are brethren.

⁹ואל תקראו אב לאיש מכם על האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃

⁹And call no man your father on the earth: for one is your Father, [even] he who is in heaven.

¹⁰גם אל תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח׃

¹⁰Neither be ye called masters: for one is your master, [even] the Christ.

¹¹והגדול בכם יהי לכם למשרת׃

¹¹But he that is greatest among you shall be your servant.

¹²כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹²And whosoever shall exalt himself shall be humbled; and whosoever shall humble himself shall be exalted.

¹³אך אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃

¹³But woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! because ye shut the kingdom of heaven against men: for ye enter not in yourselves, neither suffer ye them that are entering in to enter[.]

¹⁴אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בלעים אתם את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על יתר תקחו׃

¹⁴Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye devour widows' houses, even while for a pretence ye make long prayers: therefore ye shall receive greater condemnation.

¹⁵אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן גיהנם כפלים יותר מכם׃

¹⁵Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye compass sea and land to make one proselyte; and when he is become so, ye make him twofold more a son of hell than yourselves.

¹⁶אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם׃

¹⁶Woe unto you, ye blind guides, that say, Whosoever shall swear by the temple, it is nothing; but whosoever shall swear by the gold of the temple, he is a debtor.

¹⁷אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הזהב או ההיכל המקדש את הזהב׃

¹⁷Ye fools and blind: for which is greater, the gold, or the temple that hath sanctified the gold?

¹⁸ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר עליו יאשם׃

¹⁸And, Whosoever shall swear by the altar, it is nothing; but whosoever shall swear by the gift that is upon it, he is a debtor.

¹⁹אתם הכסילים והעורים כי מה הוא הגדול אם הקרבן או המזבח המקדש את הקרבן׃

¹⁹Ye blind: for which is greater, the gift, or the altar that sanctifieth the gift?

²⁰לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃

²⁰He therefore that sweareth by the altar, sweareth by it, and by all things thereon.

²¹והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו׃

²¹And he that sweareth by the temple, sweareth by it, and by him that dwelleth therein.

²²והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃

²²And he that sweareth by the heaven, sweareth by the throne of God, and by him that sitteth thereon.

²³אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את המנתא ואת השבת ואת הכמן ותניחו את החמורות בתורה את המשפט ואת החסד ואת האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃

²³Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye tithe mint and anise and cummin, and have left undone the weightier matters of the law, justice, and mercy, and faith: but these ye ought to have done, and not to have left the other undone.

²⁴מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃

²⁴Ye blind guides, that strain out the gnat, and swallow the camel!

²⁵אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות׃

²⁵Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye cleanse the outside of the cup and of the platter, but within they are full from extortion and excess.

²⁶פרוש עור טהר בראשונה את תוך הכוס למען תטהר גם מחוץ׃

²⁶Thou blind Pharisee, cleanse first the inside of the cup and of the platter, that the outside thereof may become clean also.

²⁷אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל טמאה׃

²⁷Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye are like unto whited sepulchres, which outwardly appear beautiful, but inwardly are full of dead men's bones, and of all uncleanness.

²⁸ככה גם אתם מחוץ נראים כצדיקים אל בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃

²⁸Even so ye also outwardly appear righteous unto men, but inwardly ye are full of hypocrisy and iniquity.

²⁹אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את קברי הנביאים ותיפו את מצבות קברות הצדיקים׃

²⁹Woe unto you, scribes and Pharisees, hypocrites! for ye build the sepulchres of the prophets, and garnish the tombs of the righteous,

³⁰ואמרתם אם היינו בימי אבותינו לא היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃

³⁰and say, If we had been in the days of our fathers, we should not have been partakers with them in the blood of the prophets.

³¹ובכן תעידו על נפשכם כי בנים אתם לרוצחי הנביאים׃

³¹Wherefore ye witness to yourselves, that ye are sons of them that slew the prophets.

³²אף אתם מלאו סאת אבותיכם׃

³²Fill ye up then the measure of your fathers.

³³נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃

³³Ye serpents, ye offspring of vipers, how shall ye escape the judgment of hell?

³⁴לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃

³⁴Therefore, behold, I send unto you prophets, and wise men, and scribes: some of them shall ye kill and crucify; and some of them shall ye scourge in your synagogues, and persecute from city to city:

³⁵למען יבא עליכם כל דם נקי הנשפך בארץ מדם הבל הצדיק עד דם זכריה בן ברכיה אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃

³⁵that upon you may come all the righteous blood shed on the earth, from the blood of Abel the righteous unto the blood of Zachariah son of Barachiah, whom ye slew between the sanctuary and the altar.

³⁶אמן אמר אני לכם בא יבא כל אלה על הדור הזה׃

³⁶Verily I say unto you, All these things shall come upon this generation.

³⁷ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃

³⁷O Jerusalem, Jerusalem, that killeth the prophets, and stoneth them that are sent unto her! how often would I have gathered thy children together, even as a hen gathereth her chickens under her wings, and ye would not!

³⁸הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃

³⁸Behold, your house is left unto you desolate.

³⁹כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃

³⁹For I say unto you, Ye shall not see me henceforth, till ye shall say, Blessed [is] he that cometh in the name of the Lord.