¹ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃

¹And all the congregation lifted up their voice, and cried; and the people wept that night.

²וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו׃

²And all the children of Israel murmured against Moses and against Aaron: and the whole congregation said unto them, Would that we had died in the land of Egypt! or would that we had died in this wilderness!

³ולמה יהוה מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃

³And wherefore doth Jehovah bring us unto this land, to fall by the sword? Our wives and our little ones will be a prey: were it not better for us to return into Egypt?

⁴ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃

⁴And they said one to another, Let us make a captain, and let us return into Egypt.

⁵ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל׃

⁵Then Moses and Aaron fell on their faces before all the assembly of the congregation of the children of Israel.

⁶ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם׃

⁶And Joshua the son of Nun and Caleb the son of Jephunneh, who were of them that spied out the land, rent their clothes:

⁷ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃

⁷and they spake unto all the congregation of the children of Israel, saying, The land, which we passed through to spy it out, is an exceeding good land.

⁸אם חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש׃

⁸If Jehovah delight in us, then he will bring us into this land, and give it unto us; a land which floweth with milk and honey.

⁹אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם׃

⁹Only rebel not against Jehovah, neither fear ye the people of the land; for they are bread for us: their defence is removed from over them, and Jehovah is with us: fear them not.

¹⁰ויאמרו כל העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל כל בני ישראל׃

¹⁰But all the congregation bade stone them with stones. And the glory of Jehovah appeared in the tent of meeting unto all the children of Israel.

¹¹ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃

¹¹And Jehovah said unto Moses, How long will this people despise me? and how long will they not believe in me, for all the signs which I have wrought among them?

¹²אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו׃

¹²I will smite them with the pestilence, and disinherit them, and will make of thee a nation greater and mightier than they.

¹³ויאמר משה אל יהוה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו׃

¹³And Moses said unto Jehovah, Then the Egyptians will hear it; for thou broughtest up this people in thy might from among them;

¹⁴ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה׃

¹⁴and they will tell it to the inhabitants of this land. They have heard that thou Jehovah art in the midst of this people; for thou Jehovah art seen face to face, and thy cloud standeth over them, and thou goest before them, in a pillar of cloud by day, and in a pillar of fire by night.

¹⁵והמתה את העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר׃

¹⁵Now if thou shalt kill this people as one man, then the nations which have heard the fame of thee will speak, saying,

¹⁶מבלתי יכלת יהוה להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר׃

¹⁶Because Jehovah was not able to bring this people into the land which he sware unto them, therefore he hath slain them in the wilderness.

¹⁷ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃

¹⁷And now, I pray thee, let the power of the Lord be great, according as thou hast spoken, saying,

¹⁸יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים׃

¹⁸Jehovah is slow to anger, and abundant in lovingkindness, forgiving iniquity and transgression; and that will by no means clear [the guilty], visiting the iniquity of the fathers upon the children, upon the third and upon the fourth generation.

¹⁹סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה׃

¹⁹Pardon, I pray thee, the iniquity of this people according unto the greatness of thy lovingkindness, and according as thou hast forgiven this people, from Egypt even until now.

²⁰ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃

²⁰And Jehovah said, I have pardoned according to thy word:

²¹ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃

²¹but in very deed, as I live, and as all the earth shall be filled with the glory of Jehovah;

²²כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃

²²because all those men that have seen my glory, and my signs, which I wrought in Egypt and in the wilderness, yet have tempted me these ten times, and have not hearkened to my voice;

²³אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה׃

²³surely they shall not see the land which I sware unto their fathers, neither shall any of them that despised me see it:

²⁴ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה׃

²⁴but my servant Caleb, because he had another spirit with him, and hath followed me fully, him will I bring into the land whereinto he went; and his seed shall possess it.

²⁵והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף׃

²⁵Now the Amalekite and the Canaanite dwell in the valley: to-morrow turn ye, and get you into the wilderness by the way to the Red Sea.

²⁶וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

²⁶And Jehovah spake unto Moses and unto Aaron, saying,

²⁷עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃

²⁷How long [shall I bear] with this evil congregation, that murmur against me? I have heard the murmurings of the children of Israel, which they murmur against me.

²⁸אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃

²⁸Say unto them, As I live, saith Jehovah, surely as ye have spoken in mine ears, so will I do to you:

²⁹במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃

²⁹your dead bodies shall fall in this wilderness; and all that were numbered of you, according to your whole number, from twenty years old and upward, that have murmured against me,

³⁰אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון׃

³⁰surely ye shall not come into the land, concerning which I sware that I would make you dwell therein, save Caleb the son of Jephunneh, and Joshua the son of Nun.

³¹וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה׃

³¹But your little ones, that ye said should be a prey, them will I bring in, and they shall know the land which ye have rejected.

³²ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃

³²But as for you, your dead bodies shall fall in this wilderness.

³³ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר׃

³³And your children shall be wanderers in the wilderness forty years, and shall bear your whoredoms, until your dead bodies be consumed in the wilderness.

³⁴במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי׃

³⁴After the number of the days in which ye spied out the land, even forty days, for every day a year, shall ye bear your iniquities, even forty years, and ye shall know my alienation.

³⁵אני יהוה דברתי אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃

³⁵I, Jehovah, have spoken, surely this will I do unto all this evil congregation, that are gathered together against me: in this wilderness they shall be consumed, and there they shall die.

³⁶והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישבו וילונו עליו את כל העדה להוציא דבה על הארץ׃

³⁶And the men, whom Moses sent to spy out the land, who returned, and made all the congregation to murmur against him, by bringing up an evil report against the land,

³⁷וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃

³⁷even those men that did bring up an evil report of the land, died by the plague before Jehovah.

³⁸ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים לתור את הארץ׃

³⁸But Joshua the son of Nun, and Caleb the son of Jephunneh, remained alive of those men that went to spy out the land.

³⁹וידבר משה את הדברים האלה אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃

³⁹And Moses told these words unto all the children of Israel: and the people mourned greatly.

⁴⁰וישכמו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו׃

⁴⁰And they rose up early in the morning, and gat them up to the top of the mountain, saying, Lo, we are here, and will go up unto the place which Jehovah hath promised: for we have sinned.

⁴¹ויאמר משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא תצלח׃

⁴¹And Moses said, Wherefore now do ye transgress the commandment of Jehovah, seeing it shall not prosper?

⁴²אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

⁴²Go not up, for Jehovah is not among you; that ye be not smitten down before your enemies.

⁴³כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא יהיה יהוה עמכם׃

⁴³For there the Amalekite and the Canaanite are before you, and ye shall fall by the sword: because ye are turned back from following Jehovah, therefore Jehovah will not be with you.

⁴⁴ויעפלו לעלות אל ראש ההר וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה׃

⁴⁴But they presumed to go up to the top of the mountain: nevertheless the ark of the covenant of Jehovah, and Moses, departed not out of the camp.

⁴⁵וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה׃

⁴⁵Then the Amalekite came down, and the Canaanite who dwelt in that mountain, and smote them and beat them down, even unto Hormah.