¹ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן׃

¹Now Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, with Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben, took [men]:

²ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם׃

²and they rose up before Moses, with certain of the children of Israel, two hundred and fifty princes of the congregation, called to the assembly, men of renown;

³ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה׃

³and they assembled themselves together against Moses and against Aaron, and said unto them, Ye take too much upon you, seeing all the congregation are holy, every one of them, and Jehovah is among them: wherefore then lift ye up yourselves above the assembly of Jehovah?

⁴וישמע משה ויפל על פניו׃

⁴And when Moses heard it, he fell upon his face:

⁵וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו׃

⁵and he spake unto Korah and unto all his company, saying, In the morning Jehovah will show who are his, and who is holy, and will cause him to come near unto him: even him whom he shall choose will he cause to come near unto him.

⁶זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו׃

⁶This do: take you censers, Korah, and all his company;

⁷ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי׃

⁷and put fire in them, and put incense upon them before Jehovah to-morrow: and it shall be that the man whom Jehovah doth choose, he [shall be] holy: ye take too much upon you, ye sons of Levi.

⁸ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי׃

⁸And Moses said unto Korah, Hear now, ye sons of Levi:

⁹המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם׃

⁹[seemeth it but] a small thing unto you, that the God of Israel hath separated you from the congregation of Israel, to bring you near to himself, to do the service of the tabernacle of Jehovah, and to stand before the congregation to minister unto them;

¹⁰ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה׃

¹⁰and that he hath brought thee near, and all thy brethren the sons of Levi with thee? and seek ye the priesthood also?

¹¹לכן אתה וכל עדתך הנעדים על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו עליו׃

¹¹Therefore thou and all thy company are gathered together against Jehovah: and Aaron, what is he that ye murmur against him?

¹²וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה׃

¹²And Moses sent to call Dathan and Abiram, the sons of Eliab; and they said, We will not come up:

¹³המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר׃

¹³is it a small thing that thou hast brought us up out of a land flowing with milk and honey, to kill us in the wilderness, but thou must needs make thyself also a prince over us?

¹⁴אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה׃

¹⁴Moreover thou hast not brought us into a land flowing with milk and honey, nor given us inheritance of fields and vineyards: wilt thou put out the eyes of these men? we will not come up.

¹⁵ויחר למשה מאד ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם׃

¹⁵And Moses was very wroth, and said unto Jehovah, Respect not thou their offering: I have not taken one ass from them, neither have I hurt one of them.

¹⁶ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר׃

¹⁶And Moses said unto Korah, Be thou and all thy company before Jehovah, thou, and they, and Aaron, to-morrow:

¹⁷וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו׃

¹⁷and take ye every man his censer, and put incense upon them, and bring ye before Jehovah every man his censer, two hundred and fifty censers; thou also, and Aaron, each his censer.

¹⁸ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃

¹⁸And they took every man his censer, and put fire in them, and laid incense thereon, and stood at the door of the tent of meeting with Moses and Aaron.

¹⁹ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל העדה׃

¹⁹And Korah assembled all the congregation against them unto the door of the tent of meeting: and the glory of Jehovah appeared unto all the congregation.

²⁰וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

²⁰And Jehovah spake unto Moses and unto Aaron, saying,

²¹הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע׃

²¹Separate yourselves from among this congregation, that I may consume them in a moment.

²²ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף׃

²²And they fell upon their faces, and said, O God, the God of the spirits of all flesh, shall one man sin, and wilt thou be wroth with all the congregation?

²³וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²³And Jehovah spake unto Moses, saying,

²⁴דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם׃

²⁴Speak unto the congregation, saying, Get you up from about the tabernacle of Korah, Dathan, and Abiram.

²⁵ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל׃

²⁵And Moses rose up and went unto Dathan and Abiram; and the elders of Israel followed him.

²⁶וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם׃

²⁶And he spake unto the congregation, saying, Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye be consumed in all their sins.

²⁷ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם׃

²⁷So they gat them up from the tabernacle of Korah, Dathan, and Abiram, on every side: and Dathan and Abiram came out, and stood at the door of their tents, and their wives, and their sons, and their little ones.

²⁸ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי׃

²⁸And Moses said, Hereby ye shall know that Jehovah hath sent me to do all these works; for [I have] not [done them] of mine own mind.

²⁹אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני׃

²⁹If these men die the common death of all men, or if they be visited after the visitation of all men; then Jehovah hath not sent me.

³⁰ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה׃

³⁰But if Jehovah make a new thing, and the ground open its mouth, and swallow them up, with all that appertain unto them, and they go down alive into Sheol; then ye shall understand that these men have despised Jehovah.

³¹ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃

³¹And it came to pass, as he made an end of speaking all these words, that the ground clave asunder that was under them;

³²ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש׃

³²and the earth opened its mouth, and swallowed them up, and their households, and all the men that appertained unto Korah, and all their goods.

³³וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל׃

³³So they, and all that appertained to them, went down alive into Sheol: and the earth closed upon them, and they perished from among the assembly.

³⁴וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ׃

³⁴And all Israel that were round about them fled at the cry of them; for they said, Lest the earth swallow us up.

³⁵ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃

³⁵And fire came forth from Jehovah, and devoured the two hundred and fifty men that offered the incense.

³⁶וידבר יהוה אל משה לאמר׃

³⁶And Jehovah spake unto Moses, saying,

³⁷אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו׃

³⁷Speak unto Eleazar the son of Aaron the priest, that he take up the censers out of the burning, and scatter thou the fire yonder; for they are holy,

³⁸את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃

³⁸even the censers of these sinners against their own lives; and let them be made beaten plates for a covering of the altar: for they offered them before Jehovah; therefore they are holy; and they shall be a sign unto the children of Israel.

³⁹ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃

³⁹And Eleazar the priest took the brazen censers, which they that were burnt had offered; and they beat them out for a covering of the altar,

⁴⁰זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו׃

⁴⁰to be a memorial unto the children of Israel, to the end that no stranger, that is not of the seed of Aaron, come near to burn incense before Jehovah; that he be not as Korah, and as his company: as Jehovah spake unto him by Moses.

⁴¹וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה׃

⁴¹But on the morrow all the congregation of the children of Israel murmured against Moses and against Aaron, saying, Ye have killed the people of Jehovah.

⁴²ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה׃

⁴²And it came to pass, when the congregation was assembled against Moses and against Aaron, that they looked toward the tent of meeting: and, behold, the cloud covered it, and the glory of Jehovah appeared.

⁴³ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד׃

⁴³And Moses and Aaron came to the front of the tent of meeting.

⁴⁴וידבר יהוה אל משה לאמר׃

⁴⁴And Jehovah spake unto Moses, saying,

⁴⁵הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם׃

⁴⁵Get you up from among this congregation, that I may consume them in a moment. And they fell upon their faces.

⁴⁶ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃

⁴⁶And Moses said unto Aaron, Take they censer, and put fire therein from off the altar, and lay incense thereon, and carry it quickly unto the congregation, and make atonement for them: for there is wrath gone out from Jehovah; the plague is begun.

⁴⁷ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם׃

⁴⁷And Aaron took as Moses spake, and ran into the midst of the assembly; and, behold, the plague was begun among the people: and he put on the incense, and made atonement for the people.

⁴⁸ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה׃

⁴⁸And he stood between the dead and the living; and the plague was stayed.

⁴⁹ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח׃

⁴⁹Now they that died by the plague were fourteen thousand and seven hundred, besides them that died about the matter of Korah.

⁵⁰וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה׃

⁵⁰And Aaron returned unto Moses unto the door of the tent of meeting: and the plague was stayed.