¹משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

¹Maschil of Asaph. O God, why hast thou cast [us] off for ever? Why doth thine anger smoke against the sheep of thy pasture?

²זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃

²Remember thy congregation, which thou hast gotten of old, Which thou hast redeemed to be the tribe of thine inheritance; [And] mount Zion, wherein thou hast dwelt.

³הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃

³Lift up thy feet unto the perpetual ruins, All the evil that the enemy hath done in the sanctuary.

⁴שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

⁴Thine adversaries have roared in the midst of thine assembly; They have set up their ensigns for signs.

⁵יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃

⁵They seemed as men that lifted up Axes upon a thicket of trees.

⁶ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

⁶And now all the carved work thereof They break down with hatchet and hammers.

⁷שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃

⁷They have set thy sanctuary on fire; They have profaned the dwelling-place of thy name [by casting it] to the ground.

⁸אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃

⁸They said in their heart, Let us make havoc of them altogether: They have burned up all the synagogues of God in the land.

⁹אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃

⁹We see not our signs: There is no more any prophet; Neither is there among us any that knoweth how long.

¹⁰עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

¹⁰How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy blaspheme thy name for ever?

¹¹למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃

¹¹Why drawest thou back thy hand, even thy right hand? [Pluck it] out of thy bosom [and] consume [them].

¹²ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃

¹²Yet God is my King of old, Working salvation in the midst of the earth.

¹³אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃

¹³Thou didst divide the sea by thy strength: Thou brakest the heads of the sea-monsters in the waters.

¹⁴אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃

¹⁴Thou brakest the heads of leviathan in pieces; Thou gavest him to be food to the people inhabiting the wilderness.

¹⁵אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃

¹⁵Thou didst cleave fountain and flood: Thou driedst up mighty rivers.

¹⁶לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃

¹⁶The day is thine, the night also is thine: Thou hast prepared the light and the sun.

¹⁷אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃

¹⁷Thou hast set all the borders of the earth: Thou hast made summer and winter.

¹⁸זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃

¹⁸Remember this, that the enemy hath reproached, O Jehovah, And that a foolish people hath blasphemed thy name.

¹⁹אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃

¹⁹Oh deliver not the soul of thy turtle-dove unto the wild beast: Forget not the life of thy poor for ever.

²⁰הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃

²⁰Have respect unto the covenant; For the dark places of the earth are full of the habitations of violence.

²¹אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃

²¹Oh let not the oppressed return ashamed: Let the poor and needy praise thy name.

²²קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃

²²Arise, O God, plead thine own cause: Remember how the foolish man reproacheth thee all the day.

²³אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃

²³Forget not the voice of thine adversaries: The tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.