¹פולוס עבד ישוע המשיח מקרא להיות שליח ונבדל לבשורת אלהים׃

¹Paul, a servant of Jesus Christ, called [to be] an apostle, separated unto the gospel of God,

²אשר הבטיחה מלפנים ביד נביאיו בכתבי הקדש׃

²which he promised afore through his prophets in the holy scriptures,

³על דבר בנו הנולד מזרע דוד לפי הבשר׃

³concerning his Son, who was born of the seed of David according to the flesh,

⁴אשר הוכן לבן האלהים בגבורה לפי רוח הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא ישוע המשיח אדנינו׃

⁴who was declared [to be] the Son of God with power, according to the spirit of holiness, by the resurrection from the dead; [even] Jesus Christ our Lord,

⁵אשר בידו קבלנו חן ושליחות להקים משמעת האמונה בכל הגוים למען שמו׃

⁵through whom we received grace and apostleship, unto obedience of faith among all the nations, for his name's sake;

⁶אשר בתוכם הנכם גם אתם קרואי ישוע המשיח׃

⁶among whom are ye also called [to be] Jesus Christ's:

⁷לכל אשר ברומי ידידי אלהים וקרואים להיות קדושים חסד ושלום לכם מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃

⁷To all that are in Rome, beloved of God, called [to be] saints: Grace to you and peace from God our Father and the Lord Jesus Christ.

⁸בראשונה אודה לאלהי בישוע המשיח על כלכם אשר ספר אמונתכם בכל העולם׃

⁸First, I thank my God through Jesus Christ for you all, that your faith is proclaimed throughout the whole world.

⁹כי האלהים אשר אני עבד אתו ברוחי בבשורת בנו לעד לי כי תמיד אני מזכיר אתכם׃

⁹For God is my witness, whom I serve in my spirit in the gospel of his Son, how unceasingly I make mention of you, always in my prayers

¹⁰בהעתירי בתפלותי בכל עת למען אשר רק הפעם אצליח ברצון אלהים לבוא אליכם׃

¹⁰making request, if by any means now at length I may be prospered by the will of God to come unto you.

¹¹כי נכסף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי זו מתת רוח למען תתחזקי׃

¹¹For I long to see you, that I may impart unto you some spiritual gift, to the end ye may be established;

¹²והוא להתנחם עמכם זה בזה באמונה אשר לכם וגם לי׃

¹²that is, that I with you may be comforted in you, each of us by the other's faith, both yours and mine.

¹³ולא אכחד מכם אחי כי פעמים רבות שמתי על לבי לבוא אליכם אך נמנע ממני עד הנה למען אמצא פרי גם בכם כמו ביתר הגוים׃

¹³And I would not have you ignorant, brethren, that oftentimes I purposed to come unto you (and was hindered hitherto), that I might have some fruit in you also, even as in the rest of the Gentiles.

¹⁴מחיב אנכי ליונים וגם ללעזים לחכמים וגם לפתאים׃

¹⁴I am debtor both to Greeks and to Barbarians, both to the wise and to the foolish.

¹⁵לכן נדבני לבי להשמיע את הבשורה גם אתכם אשר ברומי׃

¹⁵So, as much as in me is, I am ready to preach the gospel to you also that are in Rome.

¹⁶כי אינני בוש מבשורת המשיח באשר גבורת אלהים היא לתשועת כל המאמין ליהודי בראשונה וכן גם ליוני׃

¹⁶For I am not ashamed of the gospel: for it is the power of God unto salvation to every one that believeth; to the Jew first, and also to the Greek.

¹⁷כי תגלה בה צדקת אלהים מאמונה אל אמונה ככתוב וצדיק באמונתו יחיה׃

¹⁷For therein is revealed a righteousness of God from faith unto faith: as it is written, But the righteous shall live by faith.

¹⁸כי נגלה חרון אלהים מן השמים על כל רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את האמת בעולה׃

¹⁸For the wrath of God is revealed from heaven against all ungodliness and unrighteousness of men, who hinder the truth in unrighteousness;

¹⁹יען אשר דעת האלהים גלויה בקרבם כי האלהים הודיעם אותה׃

¹⁹because that which is known of God is manifest in them; for God manifested it unto them.

²⁰כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא העולם תודע במעשים ותראה לבלתי היות להם להתנצל׃

²⁰For the invisible things of him since the creation of the world are clearly seen, being perceived through the things that are made, [even] his everlasting power and divinity; that they may be without excuse:

²¹יען בדעתם את האלהים לא כבדהו כאלהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער׃

²¹because that, knowing God, they glorified him not as God, neither gave thanks; but became vain in their reasonings, and their senseless heart was darkened.

²²ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים׃

²²Professing themselves to be wise, they became fools,

²³וימירו את כבוד האלהים אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל עוף והולך על ארבע ורמש האדמה׃

²³and changed the glory of the incorruptible God for the likeness of an image of corruptible man, and of birds, and four-footed beasts, and creeping things.

²⁴על כן גם נתנם האלהים לטמאה בתאות לבם לנבל גויותיהם איש את רעהו׃

²⁴Wherefore God gave them up in the lusts of their hearts unto uncleanness, that their bodies should be dishonored among themselves:

²⁵אשר המירו אמת האלהים בכזב ויכבדו ויעבדו את הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמן׃

²⁵for that they exchanged the truth of God for a lie, and worshipped and served the creature rather than the Creator, who is blessed for ever. Amen.

²⁶בעבור זאת נתנם האלהים לתאות בושה כי נשיהם החליפו את התשמיש כדרכן בשלא כדרכן׃

²⁶For this cause God gave them up unto vile passions: for their women changed the natural use into that which is against nature:

²⁷וכן גם הזכרים עזבו את תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם׃

²⁷and likewise also the men, leaving the natural use of the woman, burned in their lust one toward another, men with men working unseemliness, and receiving in themselves that recompense of their error which was due.

²⁸וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן׃

²⁸And even as they refused to have God in [their] knowledge, God gave them up unto a reprobate mind, to do those things which are not fitting;

²⁹וירב בקרבם כל חמס זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות׃

²⁹being filled with all unrighteousness, wickedness, covetousness, maliciousness; full of envy, murder, strife, deceit, malignity; whisperers,

³⁰הלכי רכיל ומלשינים שנאי אלהים וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם׃

³⁰backbiters, hateful to God, insolent, haughty, boastful, inventors of evil things, disobedient to parents,

³¹נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים׃

³¹without understanding, covenant-breakers, without natural affection, unmerciful:

³²יודעים המה את משפט אלהים כי עשי אלה בני מות הם ולא לבד שיעשו את אלה כי גם רצתה נפשם בעשיהם׃

³²who, knowing the ordinance of God, that they that practise such things are worthy of death, not only do the same, but also consent with them that practise them.