1ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות׃
1But him that is weak in faith receive ye, [yet] not for decision of scruples.
2יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק׃
2One man hath faith to eat all things: but he that is weak eateth herbs.
3האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים׃
3Let not him that eateth set at nought him that eateth not; and let not him that eateth not judge him that eateth: for God hath received him.
4מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו׃
4Who art thou that judgest the servant of another? to his own lord he standeth or falleth. Yea, he shall be made to stand; for the Lord hath power to make him stand.
5יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו׃
5One man esteemeth one day above another: another esteemeth every day [alike]. Let each man be fully assured in his own mind.
6השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃
6He that regardeth the day, regardeth it unto the Lord: and he that eateth, eateth unto the Lord, for he giveth God thanks; and he that eateth not, unto the Lord he eateth not, and giveth God thanks.
7כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו׃
7For none of us liveth to himself, and none dieth to himself.
8כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו׃
8For whether we live, we live unto the Lord; or whether we die, we die unto the Lord: whether we live therefore, or die, we are the Lord's.
9כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על המתים גם על החיים׃
9For to this end Christ died and lived [again], that he might be Lord of both the dead and the living.
10ואתה למה זה תדין את אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין אלהים׃
10But thou, why dost thou judge thy brother? or thou again, why dost thou set at nought thy brother? for we shall all stand before the judgment-seat of God.
11כי כתוב חי אני נאם יהוה כי לי תכרע כל ברך וכל לשון תודה לאלהים׃
11For it is written, As I live, saith the Lord, to me every knee shall bow, And every tongue shall confess to God.
12הנה נא כל אחד ממנו על נפשו יתן חשבון לאלהים׃
12So then each one of us shall give account of himself to God.
13לכן אל נדין עוד איש את רעהו כי אם זה יהי דינכם שלא יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש׃
13Let us not therefore judge one another any more: but judge ye this rather, that no man put a stumblingblock in his brother's way, or an occasion of falling.
14ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי אין דבר טמא בפני עצמו ורק טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא׃
14I know, and am persuaded in the Lord Jesus, that nothing is unclean of itself: save that to him who accounteth anything to be unclean, to him it is unclean.
15ואם יעצב אחיך על דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל נא תאבד באכלך את אשר בעדו מת המשיח׃
15For if because of meat thy brother is grieved, thou walkest no longer in love. Destroy not with thy meat him for whom Christ died.
16לכן הזהרו פן יהיה טובכם לגדופים׃
16Let not then your good be evil spoken of:
17כי מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש׃
17for the kingdom of God is not eating and drinking, but righteousness and peace and joy in the Holy Spirit.
18והעבד באלה את המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים׃
18For he that herein serveth Christ is well-pleasing to God, and approved of men.
19ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו׃
19So then let us follow after things which make for peace, and things whereby we may edify one another.
20אל תהרוס את מעשה אלהים על דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו׃
20Overthrow not for meat's sake the work of God. All things indeed are clean; howbeit it is evil for that man who eateth with offence.
21טוב שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תעשה דבר אשר יתנגף בו אחיך או יכשל או יחלש׃
21It is good not to eat flesh, nor to drink wine, nor [to do anything] whereby thy brother stumbleth.
22יש לך אמונה תהי לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את נפשו בדבר אשר כשר בעיניו׃
22The faith which thou hast, have thou to thyself before God. Happy is he that judgeth not himself in that which he approveth.
23ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא,׃
23But he that doubteth is condemned if he eat, because [he eateth] not of faith; and whatsoever is not of faith is sin.