¹ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל מקדוניא׃

¹But after the tumult had ceased, Paul having called the disciples to [him] and embraced [them], went away to go to Macedonia.

²ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל ארץ יון׃

²And having passed through those parts, and having exhorted them with much discourse, he came to Greece.

³וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל סוריא ויארבו לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא׃

³And having spent three months [there], a treacherous plot against him having been set on foot by the Jews, as he was going to sail to Syria, [the] resolution was adopted of returning through Macedonia.

⁴וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן אסיא טוכיקוס וטרופימוס׃

⁴And there accompanied him as far as Asia, Sopater [son] of Pyrrhus, a Berean; and of Thessalonians, Aristarchus and Secundus, and Gaius and Timotheus of Derbe, and of Asia, Tychicus and Trophimus.

⁵ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס׃

⁵These going before waited for us in Troas;

⁶ואנחנו יצאנו מן פילפי אחרי ימי חג המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל טרואס ונשב שם שבעת ימים׃

⁶but we sailed away from Philippi after the days of unleavened bread, and we came to them to Troas in five days, where we spent seven days.

⁷ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד חצות הלילה׃

⁷And the first day of the week, we being assembled to break bread, Paul discoursed to them, about to depart on the morrow. And he prolonged the discourse till midnight.

⁸ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם׃

⁸And there were many lights in the upper room where we were assembled.

⁹ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת׃

⁹And a certain youth, by name Eutychus, sitting at the window-opening, overpowered by deep sleep, while Paul discoursed very much at length, having been overpowered by the sleep, fell from the third story down to the bottom, and was taken up dead.

¹⁰וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו׃

¹⁰But Paul descending fell upon him, and enfolding [him] [in his arms], said, Be not troubled, for his life is in him.

¹¹ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃

¹¹And having gone up, and having broken the bread, and eaten, and having long spoken until daybreak, so he went away.

¹²והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד׃

¹²And they brought [away] the boy alive, and were no little comforted.

¹³ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח שם אתנו את פולוס כי כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו׃

¹³And we, having gone before on board ship, sailed off to Assos, going to take in Paul there; for so he had directed, he himself being about to go on foot.

¹⁴ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל מיטוליני׃

¹⁴And when he met with us at Assos, having taken him on board, we came to Mitylene;

¹⁵ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל מול כיוס וביום השלישי עברנו אל סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל מיליטוס׃

¹⁵and having sailed thence, on the morrow arrived opposite Chios, and the next day put in at Samos; and having stayed at Trogyllium, the next day we came to Miletus:

¹⁶כי פולוס אמר לעבר מעל פני אפסוס פן יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם יוכל עד חג השבועות ירושלים׃

¹⁶for Paul thought it desirable to sail by Ephesus, so that he might not be made to spend time in Asia; for he hastened, if it was possible for him, to be the day of Pentecost at Jerusalem.

¹⁷וממיליטוס שלח אל אפסוס ויקרא את זקני הקהלה׃

¹⁷But from Miletus having sent to Ephesus, he called over [to him] the elders of the assembly.

¹⁸ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל עת מן היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא׃

¹⁸And when they were come to him, he said to them, *Ye* know how I was with you all the time from the first day that I arrived in Asia,

¹⁹אשר עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים׃

¹⁹serving the Lord with all lowliness, and tears, and temptations, which happened to me through the plots of the Jews;

²⁰איך לא כחדתי מכם כל דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל בית ובית׃

²⁰how I held back nothing of what is profitable, so as not to announce [it] to you, and to teach you publicly and in every house,

²¹ואעיד ליהודים וליונים את התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח׃

²¹testifying to both Jews and Greeks repentance towards God, and faith towards our Lord Jesus Christ.

²²ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה יקרני שם׃

²²And now, behold, bound in my spirit *I* go to Jerusalem, not knowing what things shall happen to me in it;

²³אפס כי רוח הקדש מעיד בכל עיר ועיר לאמר כי מוסרות וצרות נכונו לי׃

²³only that the Holy Spirit testifies to me in every city, saying that bonds and tribulations await me.

²⁴אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם נפשי לא יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על בשורת חסד אליהם׃

²⁴But I make no account of [my] life [as] dear to myself, so that I finish my course, and the ministry which I have received of the Lord Jesus, to testify the glad tidings of the grace of God.

²⁵ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את מלכות יהוה כי לא תוסיפו עוד ראות פני׃

²⁵And now, behold, I know that ye all, among whom I have gone about preaching the kingdom [of God], shall see my face no more.

²⁶על כן מעיד אני בכם היום הזה כי נקי אנכי מדמי כלכם׃

²⁶Wherefore I witness to you this day, that I am clean from the blood of all,

²⁷כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה׃

²⁷for I have not shrunk from announcing to you all the counsel of God.

²⁸לכן שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים אשר קנה לו בדם נפשו׃

²⁸Take heed therefore to yourselves, and to all the flock, wherein the Holy Spirit has set you as overseers, to shepherd the assembly of God, which he has purchased with the blood of his own.

²⁹כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר׃

²⁹[For] *I* know [this,] that there will come in amongst you after my departure grievous wolves, not sparing the flock;

³⁰וגם מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את התלמידים׃

³⁰and from among your own selves shall rise up men speaking perverted things to draw away the disciples after them.

³¹על כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על לב כל אחד מכם בדמעות׃

³¹Wherefore watch, remembering that for three years, night and day, I ceased not admonishing each one [of you] with tears.

³²ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים׃

³²And now I commit you to God, and to the word of his grace, which is able to build [you] up and give [to you] an inheritance among all the sanctified.

³³לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו׃

³³I have coveted [the] silver or gold or clothing of no one.

³⁴ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃

³⁴Yourselves know that these hands have ministered to my wants, and to those who were with me.

³⁵ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח׃

³⁵I have shewed you all things, that thus labouring [we] ought to come in aid of the weak, and to remember the words of the Lord Jesus, that he himself said, It is more blessed to give than to receive.

³⁶ואחרי דברו את הדברים האלה כרע על ברכיו ויתפלל עם כלם׃

³⁶And having said these things, he knelt down and prayed with them all.

³⁷ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על צוארי פולוס וינשקו לו׃

³⁷And they all wept sore; and falling upon the neck of Paul they ardently kissed him,

³⁸וביותר התעצבו על הדבר אשר דבר כי לא יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל האניה׃

³⁸specially pained by the word which he had said, that they would no more see his face. And they went down with him to the ship.