¹ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃

¹And Paul, fixing his eyes on the council, said, Brethren, I have walked in all good conscience with God unto this day.

²ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו׃

²But the high priest Ananias ordered those standing by him to smite his mouth.

³ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃

³Then Paul said to him, God will smite thee, whited wall. And *thou*, dost thou sit judging me according to the law, and breaking the law commandest me to be smitten?

⁴ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף׃

⁴And those that stood by said, Dost thou rail against the high priest of God?

⁵ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃

⁵And Paul said, I was not conscious, brethren, that he was high priest; for it is written, Thou shalt not speak evilly of the ruler of thy people.

⁶ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין׃

⁶But Paul, knowing that the one part [of them] were of the Sadducees and the other of the Pharisees, cried out in the council, Brethren, *I* am a Pharisee, son of Pharisees: *I* am judged concerning the hope and resurrection of [the] dead.

⁷ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃

⁷And when he had spoken this, there was a tumult of the Pharisees and the Sadducees, and the multitude was divided.

⁸כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃

⁸For Sadducees say there is no resurrection, nor angel, nor spirit; but Pharisees confess both of them.

⁹ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים׃

⁹And there was a great clamour, and the scribes of the Pharisees' part rising up contended, saying, We find nothing evil in this man; and if a spirit has spoken to him, or an angel ...

¹⁰והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד׃

¹⁰And a great tumult having arisen, the chiliarch, fearing lest Paul should have been torn in pieces by them, commanded the troop to come down and take him by force from the midst of them, and to bring [him] into the fortress.

¹¹ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃

¹¹But the following night the Lord stood by him, and said, Be of good courage; for as thou hast testified the things concerning me at Jerusalem, so thou must bear witness at Rome also.

¹²ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס׃

¹²And when it was day, the Jews, having banded together, put themselves under a curse, saying that they would neither eat nor drink till they should kill Paul.

¹³ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃

¹³And they were more than forty who had joined together in this oath;

¹⁴ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס׃

¹⁴and they went to the chief priests and elders, and said, We have cursed ourselves with a curse to taste nothing until we kill Paul.

¹⁵ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃

¹⁵Now therefore do ye with the council make a representation to the chiliarch so that he may bring him down to you, as about to determine more precisely what concerns him, and we, before he draws near, are ready to kill him.

¹⁶וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס׃

¹⁶But Paul's sister's son, having heard of the lying in wait, came and entered into the fortress and reported [it] to Paul.

¹⁷ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו׃

¹⁷And Paul, having called one of the centurions, said, Take this youth to the chiliarch, for he has something to report to him.

¹⁸ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך׃

¹⁸He therefore, having taken him with [him], led him to the chiliarch, and says, The prisoner Paul called me to [him] and asked me to lead this youth to thee, who has something to say to thee.

¹⁹ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני׃

¹⁹And the chiliarch having taken him by the hand, and having gone apart in private, inquired, What is it that thou hast to report to me?

²⁰ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו׃

²⁰And he said, The Jews have agreed together to make a request to thee, that thou mayest bring Paul down to-morrow into the council, as about to inquire something more precise concerning him.

²¹ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃

²¹Do not thou then be persuaded by them, for there lie in wait for him of them more than forty men, who have put themselves under a curse neither to eat nor drink till they kill him; and now they are ready waiting the promise from thee.

²²וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה׃

²²The chiliarch then dismissed the youth, commanding [him], Utter to no one that thou hast represented these things to me.

²³ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה׃

²³And having called to [him] certain two of the centurions, he said, Prepare two hundred soldiers that they may go as far as Caesarea, and seventy horsemen, and two hundred light-armed footmen, for the third hour of the night.

²⁴ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון׃

²⁴And [he ordered them] to provide beasts, that they might set Paul on them and carry [him] safe through to Felix the governor,

²⁵ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃

²⁵having written a letter, couched in this form:

²⁶קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום׃

²⁶Claudius Lysias to the most excellent governor Felix, greeting.

²⁷את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא׃

²⁷This man, having been taken by the Jews, and being about to be killed by them, I came up with the military and took out [of their hands], having learned that he was a Roman.

²⁸ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם׃

²⁸And desiring to know the charge on which they accused him, I brought him down to their council;

²⁹ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃

²⁹whom I found to be accused of questions of their law, but to have no charge laid against him [making him] worthy of death or of bonds.

³⁰ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃

³⁰But having received information of a plot about to be put in execution against the man [by the Jews], I have immediately sent him to thee, commanding also his accusers to say before thee the things that are against him. [Farewell.]

³¹ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס׃

³¹The soldiers therefore, according to what was ordered them, took Paul and brought him by night to Antipatris,

³²וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃

³²and on the morrow, having left the horsemen to go with him, returned to the fortress.

³³והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס׃

³³And these, having entered into Caesarea, and given up the letter to the governor, presented Paul also to him.

³⁴ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר׃

³⁴And having read [it], and asked of what eparchy he was, and learned that [he was] of Cilicia,

³⁵אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃

³⁵he said, I will hear thee fully when thine accusers also are arrived. And he commanded him to be kept in Herod's praetorium.