¹וירד חנניה הכהן הגדול אחרי חמשת ימים ואתו הזקנים וטרטלוס איש דברים ויודיעו את ההגמון את דבר ריבם עם פולוס׃

¹And after five days came down the high priest Ananias, with the elders, and a certain orator called Tertullus, and laid their informations against Paul before the governor.

²ויהי כאשר קראו לו ויחל טרטלוס לשטנו ויאמר׃

²And he having been called, Tertullus began to accuse, saying, Seeing we enjoy great peace through thee, and that excellent measures are executed for this nation by thy forethought,

³את אשר ישבנו על ידך בשלום רב ואשר נעשו תקנות רבות לעם הזה בהשגחתך נקבל על כל פנים ובכל מקום בכל תודה פיליכס האדיר׃

³we receive [it] always and everywhere, most excellent Felix, with all thankfulness.

⁴אך לבלתי הלאותך הרבה אתחנן אליך אשר תשמענו בקצר דברינו כחמלתך׃

⁴But that I may not too much intrude on thy time, I beseech thee to hear us briefly in thy kindness.

⁵כי מצאנו את האיש הזה כקטב ומגרה מדינים בין כל היהודים על פני תבל והוא ראש כת הנצרים׃

⁵For finding this man a pest, and moving sedition among all the Jews throughout the world, and a leader of the sect of the Nazaraeans;

⁶והוא גם נסה לחלל את המקדש ונתפש אותו ונחפץ לשפטו על פי תורתנו׃

⁶who also attempted to profane the temple; whom we also had seized, [and would have judged according to our law;

⁷ויבא עלינו לוסיאס שר האלף ברב כח ויחטפהו מידינו׃

⁷but Lysias, the chiliarch, coming up, took [him] away with great force out of our hands,

⁸ויצו את שטניו כי בוא יבאו לפניך ואתה כי תחקר אתו תוכל לדעת מפיהו את כל הדברים האלה אשר אנחנו טענים עליו׃

⁸having commanded his accusers to come to thee;] of whom thou canst thyself, in examining [him], know the certainty of all these things of which we accuse him.

⁹וימלאו היהודים את דבריו לאמר כי כן הוא׃

⁹And the Jews also joined in pressing the matter against [Paul], saying that these things were so.

¹⁰וירמז ההגמון אל פולוס לדבר ויען ויאמר יען אשר ידעתי כי זה כמה שנים שופט אתה לעם הזה הנני מצטדק בלב בטוח על עניני׃

¹⁰But Paul, the governor having beckoned to him to speak, answered, Knowing that for many years thou hast been judge to this nation, I answer readily as to the things which concern myself.

¹¹אתה תוכל לדעת אשר לא עברו יותר משנים עשר יום מעת עלותי ירושלים להשתחות׃

¹¹As thou mayest know that there are not more than twelve days since I went up to worship at Jerusalem,

¹²ולא במקדש מצאוני מתוכח עם איש או מעורר מהומה בעם ולא בבתי הכנסיות ולא בעיר׃

¹²and neither in the temple did they find me discoursing to any one, or making any tumultuous gathering together of the crowd, nor in the synagogues, nor in the city;

¹³גם אין ביכלתם להוכיח עלי את אשר עתה הם שטנים אותי׃

¹³neither can they make good the things of which they now accuse me.

¹⁴אבל את זאת מודה אני לפניך כי בדרך ההיא אשר יקראוה בשם כת בה אני עבד את אלהי אבותינו בהאמיני בכל הכתוב בתורה ובנביאים׃

¹⁴But this I avow to thee, that in the way which they call sect, so I serve my fathers' God, believing all things which are written throughout the law, and in the prophets;

¹⁵ותקותי לאלהים אשר גם הם יחכו לה זאת היא כי עתידה להיות תחית המתים לצדיקים ולרשעים׃

¹⁵having hope towards God, which they themselves also receive, that there is to be a resurrection both of just and unjust.

¹⁶ובזאת גם עמלתי להיות תמים לב לאלהים ולאדם תמיד׃

¹⁶For this cause I also exercise [myself] to have in everything a conscience without offence towards God and men.

¹⁷ומקץ שנים רבות באתי להביא נדבות לעמי ולהקריב קרבן׃

¹⁷And after a lapse of many years I arrived, bringing alms to my nation, and offerings.

¹⁸ואהי מטהר במקדש לא בהמון עם ולא במהומה וכן מצאוני אנשים יהודים מאסיא׃

¹⁸Whereupon they found me purified in the temple, with neither crowd nor tumult. But it was certain Jews from Asia,

¹⁹אשר עליהם היה לעמד הנה לפניך ולענות בי אם היה להם דבר נגדי׃

¹⁹who ought to appear before thee and accuse, if they have anything against me;

²⁰או אלה ידברו נא המה מה מצאו בי עול בעמדי לפני הסנהדרין׃

²⁰or let these themselves say what wrong they found in me when I stood before the council,

²¹בלתי אם הדבר האחד ההוא אשר קראתי בעמדי בתוכם כי על תחית המתים אני נדון היום לפניכם׃

²¹[other] than concerning this one voice which I cried standing amongst them: I am judged this day by you touching [the] resurrection of [the] dead.

²²ויהי כשמע פיליכס את הדרים האלה ויאחר את דינם לעת אחרת כי עניני הדרך הזאת נודעו לו היטב ויאמר ברדת אלי לוסיאס שר האלף אשפט על דברכם׃

²²And Felix, knowing accurately the things concerning the way, adjourned them, saying, When Lysias the chiliarch is come down I will determine your affair;

²³ויצו את שר המאה לשום אתו במשמר ולתת לו רוחה ולבלתי מנע איש ממידעיו משרת אתו ומבוא אליו׃

²³ordering the centurion to keep him, and that he should have freedom, and to hinder none of his friends to minister to him.

²⁴ואחרי ימים אחדים בא פיליכס עם אשתו דרוסלה והיא יהודית וישלח לקרא לפולוס וישמע אתו על דבר האמונה במשיח׃

²⁴And after certain days, Felix having arrived with Drusilla his wife, who was a Jewess, he sent for Paul and heard him concerning the faith in Christ.

²⁵ויהי כדברו על הצדק והפרישות ועל הדין העתיד לבוא ויחרד פיליכס ויען עתה זה לך ולכשאפנה אשוב לקרא לך׃

²⁵And as he reasoned concerning righteousness, and temperance, and the judgment about to come, Felix, being filled with fear, answered, Go for the present, and when I get an opportunity I will send for thee;

²⁶והוא מקוה כי פולוס יתן לו שחד למען יתירהו ובעבור זה קרא לו פעמים הרבה וידבר עמו׃

²⁶hoping at the same time that money would be given him by Paul: wherefore also he sent for him the oftener and communed with him.

²⁷ויהי מקץ שנתים ימים ויקם פרקיוס פסטוס תחת פיליכס ופיליכס חפץ להתרצות אל היהודים ויעזב את פולוס חבוש בבית האסורים׃

²⁷But when two years were completed, Felix was relieved by Porcius Festus as his successor; and Felix, desirous to oblige the Jews, to acquire their favour, left Paul bound.