¹ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו׃

¹And the high priest said, Are these things then so?

²ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן׃

²And he said, Brethren and fathers, hearken. The God of glory appeared to our father Abraham when he was in Mesopotamia, before he dwelt in Charran,

³ויאמר אליו לך לך מארצך וממולדתך ובא אל הארץ אשר אראך׃

³and said to him, Go out of thy land and out of thy kindred, and come into the land which I will shew thee.

⁴ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה׃

⁴Then going out of the land of the Chaldeans he dwelt in Charran, and thence, after his father died, he removed him into this land in which *ye* now dwell.

⁵ולא נתן לו נחלה בה אף לא מדרך כף רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא היה לו בן׃

⁵And he did not give him an inheritance in it, not even what his foot could stand on; and promised to give it to him for a possession, and to his seed after him, when he had no child.

⁶ויאמר לו אלהים כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

⁶And God spoke thus: His seed shall be a sojourner in a strange land, and they shall enslave them and evil entreat [them] four hundred years;

⁷וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי כן יצאו ויעבדוני במקום הזה׃

⁷and the nation to which they shall be in bondage will *I* judge, said God; and after these things they shall come forth and serve me in this place.

⁸ויתן לו את ברית המילה ובכן הוליד את יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את יעקב ויעקב הוליד את שנים עשר האבות׃

⁸And he gave to him [the] covenant of circumcision; and thus he begat Isaac and circumcised him the eighth day; and Isaac Jacob, and Jacob the twelve patriarchs.

⁹ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו׃

⁹And the patriarchs, envying Joseph, sold him away into Egypt. And God was with him,

¹⁰ויצילהו מכל צרותיו ויתן לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על מצרים ועל כל ביתו׃

¹⁰and delivered him out of all his tribulations, and gave him favour and wisdom in the sight of Pharaoh king of Egypt, and he appointed him chief over Egypt and all his house.

¹¹ויהי רעב על כל ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא מצאו אכל׃

¹¹But a famine came upon all the land of Egypt and Canaan, and great distress, and our fathers found no food.

¹²וישמע יעקב כי יש שבר במצרים וישלח שמה את אבותינו בפעם הראשונה׃

¹²But Jacob, having heard of there being corn in Egypt, sent out our fathers first;

¹³ובפעם השנית התודע יוסף אל אחיו ומולדת יוסף נגלתה לפרעה׃

¹³and the second time Joseph was made known to his brethren, and the family of Joseph became known to Pharaoh.

¹⁴וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל משפחתו בשבעים וחמש נפש׃

¹⁴And Joseph sent and called down to him his father Jacob and all [his] kindred, seventy-five souls.

¹⁵וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו׃

¹⁵And Jacob went down into Egypt and died, he and our fathers,

¹⁶ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה אברהם בכספו מיד בני חמור אבי שכם׃

¹⁶and were carried over to Sychem and placed in the sepulchre which Abraham bought for a sum of money of the sons of Emmor the [father] of Sychem.

¹⁷ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים׃

¹⁷But as the time of promise drew near which God had promised to Abraham, the people increased and multiplied in Egypt,

¹⁸עד כי קם מלך אחר אשר לא ידע את יוסף׃

¹⁸until another king over Egypt arose who did not know Joseph.

¹⁹וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את עלליהם אל פני השדה לבלתי החיותם׃

¹⁹*He* dealt subtilly with our race, and evil entreated the fathers, casting out their infants that they might not live.

²⁰בעת ההיא נולד משה ויהי טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים׃

²⁰In which time Moses was born, and was exceedingly lovely, who was nourished three months in the house of his father.

²¹וכאשר השלך אספה אתו בת פרעה ותגדלהו לה לבן׃

²¹And when he was cast out, the daughter of Pharaoh took him up, and brought him up for herself [to be] for a son.

²²וילמד משה בכל חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים׃

²²And Moses was instructed in all [the] wisdom of the Egyptians, and he was mighty in his words and deeds.

²³ובמלאת לו ארבעים שנה עלה על לבו לפקד את אחיו בני ישראל׃

²³And when a period of forty years was fulfilled to him, it came into his heart to look upon his brethren, the sons of Israel;

²⁴וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את המצרי׃

²⁴and seeing a certain one wronged, he defended [him], and avenged him that was being oppressed, smiting the Egyptian.

²⁵ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו׃

²⁵For he thought that his brethren would understand that God by his hand was giving them deliverance. But they understood not.

²⁶ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את אחיו׃

²⁶And on the morrow he shewed himself to them as they were contending, and compelled them to peace, saying, *Ye* are brethren, why do ye wrong one another?

²⁷והעשק את רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו׃

²⁷But he that was wronging his neighbour thrust him away, saying, Who established thee ruler and judge over us?

²⁸הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את המצרי׃

²⁸Dost *thou* wish to kill me as thou killedst the Egyptian yesterday?

²⁹ויברח משה על הדבר הזה ויהי גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים׃

²⁹And Moses fled at this saying, and became a sojourner in the land of Madiam, where he begat two sons.

³⁰ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת אש מתוך הסנה׃

³⁰And when forty years were fulfilled, an angel appeared to him in the wilderness of mount Sinai, in a flame of fire of a bush.

³¹וירא משה ויתמה על המראה ובסורו לראות ויהי קול יהוה אליו׃

³¹And Moses seeing it wondered at the vision; and as he went up to consider it, there was a voice of [the] Lord,

³²אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט׃

³²*I* am the God of thy fathers, the God of Abraham, and of Isaac, and of Jacob. And Moses trembled, and durst not consider [it].

³³ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃

³³And the Lord said to him, Loose the sandal of thy feet, for the place on which thou standest is holy ground.

³⁴ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה׃

³⁴I have surely seen the ill treatment of my people which is in Egypt, and I have heard their groan, and have come down to take them out of it; and now, come, I will send thee to Egypt.

³⁵הוא משה אשר כחשו בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה׃

³⁵This Moses, whom they refused, saying, Who made thee ruler and judge? him did God send [to be] a ruler and deliverer with the hand of the angel who appeared to him in the bush.

³⁶והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים סוף ובמדבר ארבעים שנה׃

³⁶*He* led them out, having wrought wonders and signs in the land of Egypt, and in the Red sea, and in the wilderness forty years.

³⁷הוא משה אשר אמר אל בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון׃

³⁷This is the Moses who said to the sons of Israel, A prophet shall God raise up to you out of your brethren like me [him shall ye hear].

³⁸הוא אשר היה בקהל במדבר עם המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו׃

³⁸This is he who was in the assembly in the wilderness, with the angel who spoke to him in the mount Sinai, and with our fathers; who received living oracles to give to us;

³⁹הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה׃

³⁹to whom our fathers would not be subject, but thrust [him] from them, and in their hearts turned back to Egypt,

⁴⁰ויאמרו אל אהרן עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃

⁴⁰saying to Aaron, Make us gods who shall go before us; for this Moses, who brought us out of the land of Egypt, we know not what has happened to him.

⁴¹ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם׃

⁴¹And they made a calf in those days, and offered sacrifice to the idol, and rejoiced in the works of their own hands.

⁴²ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃

⁴²But God turned and delivered them up to serve the host of heaven; as it is written in [the] book of the prophets, Have ye offered me victims and sacrifices forty years in the wilderness, O house of Israel?

⁴³ונשאתם את סכת מלכם ואת כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל׃

⁴³Yea, ye took up the tent of Moloch, and the star of [your] god Remphan, the forms which ye made to do homage to them; and I will transport you beyond Babylon.

⁴⁴משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה׃

⁴⁴Our fathers had the tent of the testimony in the wilderness, as he that spoke to Moses commanded to make it according to the model which he had seen;

⁴⁵ואבותינו לקחהו וגם הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד ימי דוד׃

⁴⁵which also our fathers, receiving from their predecessors, brought in with Joshua when they entered into possession of [the lands of] the nations, whom God drove out from [the] face of our fathers, until the days of David;

⁴⁶והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב׃

⁴⁶who found favour before God, and asked to find a tabernacle for the God of Jacob;

⁴⁷ושלמה בנה לו בית׃

⁴⁷but Solomon built him a house.

⁴⁸אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא׃

⁴⁸But the Most High dwells not in [places] made with hands; as says the prophet,

⁴⁹השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי אמר יהוה ואי זה מקום מנוחתי׃

⁴⁹The heaven [is] my throne and the earth the footstool of my feet: what house will ye build me? saith [the] Lord, or where [is the] place of my rest?

⁵⁰הלא את כל אלה ידי עשתה׃

⁵⁰has not my hand made all these things?

⁵¹קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם אתם׃

⁵¹O stiffnecked and uncircumcised in heart and ears, *ye* do always resist the Holy Spirit; as your fathers, *ye* also.

⁵²מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו׃

⁵²Which of the prophets have not your fathers persecuted? and they have slain those who announced beforehand concerning the coming of the Just One, of whom *ye* have now become deliverers up and murderers!

⁵³אתם אשר קבלתם את התורה על ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה׃

⁵³who have received the law as ordained by [the] ministry of angels, and have not kept [it].

⁵⁴ויהי כשמעם את אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם׃

⁵⁴And hearing these things they were cut to the heart, and gnashed their teeth against him.

⁵⁵והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את כבוד אלהים ואת ישוע נצב לימין האלהים׃

⁵⁵But being full of [the] Holy Spirit, having fixed his eyes on heaven, he saw [the] glory of God, and Jesus standing at the right hand of God,

⁵⁶ויאמר הנני ראה את השמים נפתחים ואת בן האדם נצב לימין האלהים׃

⁵⁶and said, Lo, I behold the heavens opened, and the Son of man standing at the right hand of God.

⁵⁷ויצעקו בקול גדול ויאטמו את אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד׃

⁵⁷And they cried out with a loud voice, and held their ears, and rushed upon him with one accord;

⁵⁸וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול׃

⁵⁸and having cast [him] out of the city, they stoned [him]. And the witnesses laid aside their clothes at the feet of a young man called Saul.

⁵⁹ויסקלו את אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את רוחי׃

⁵⁹And they stoned Stephen, praying, and saying, Lord Jesus, receive my spirit.

⁶⁰ויכרע על ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל תשמר להם את החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן׃

⁶⁰And kneeling down, he cried with a loud voice, Lord, lay not this sin to their charge. And having said this, he fell asleep.