1ושאול גם הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על הקהלה אשר בירושלים ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן השליחים׃
1And Saul was consenting to his being killed. And on that day there arose a great persecution against the assembly which was in Jerusalem, and all were scattered into the countries of Judaea and Samaria except the apostles.
2וישאו אנשים חסידים את אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול׃
2And pious men buried Stephen and made great lamentation over him.
3ושאול החריב את הקהלה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא׃
3But Saul ravaged the assembly, entering into the houses one after another, and dragging off both men and women delivered them up to prison.
4והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את הדבר׃
4Those then that had been scattered went through [the countries] announcing the glad tidings of the word.
5ופילפוס ירד אל עיר שמרון ויכרז להם את המשיח׃
5And Philip, going down to a city of Samaria, preached the Christ to them;
6ויקשב המון העם בלב אחד אל אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את האתות אשר עשה׃
6and the crowds with one accord gave heed to the things spoken by Philip, when they heard [him] and saw the signs which he wrought.
7כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו׃
7For from many who had unclean spirits they went out, crying with a loud voice; and many that were paralysed and lame were healed.
8ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא׃
8And there was great joy in that city.
9ואיש אחד ושמו שמעון היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את עם שמרון באמרו על נפשו כי גדול הוא׃
9But a certain man, by name Simon, had been before in the city, using magic arts, and astonishing the nation of Samaria, saying that himself was some great one.
10ויקשיבו אליו מקטנם ועד גדולם לאמר זה הוא גבורת האלהים הגדולה׃
10To whom they had all given heed, from small to great, saying, This is the power of God which is called great.
11ויקשיבו אליו על היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים׃
11And they gave heed to him, because that for a long time he had astonished them by his magic arts.
12ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את מלכות האלהים ואת שם ישוע המשיח ויטבלו אנשים ונשים׃
12But when they believed Philip announcing the glad tidings concerning the kingdom of God and the name of Jesus Christ, they were baptised, both men and women.
13ויאמן שמעון גם הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם׃
13And Simon also himself believed; and, having been baptised, continued constantly with Philip; and, beholding the signs and great works of power which took place, was astonished.
14וישמעו השליחים אשר בירושלים כי קבלה שמרון את דבר האלהים וישלחו אליהם את פטרוס ואת יוחנן׃
14And the apostles who were in Jerusalem, having heard that Samaria had received the word of God, sent to them Peter and John;
15וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את רוח הקדש׃
15who, having come down, prayed for them that they might receive [the] Holy Spirit;
16כי הרוח לא צלחה עד עתה על אחד מהם והם רק נטבלים בשם האדון ישוע׃
16for he was not yet fallen upon any of them, only they were baptised to the name of the Lord Jesus.
17ויסמכו את ידיהם עליהם ויקבלו את רוח הקדש׃
17Then they laid their hands upon them, and they received [the] Holy Spirit.
18ויהי בראות שמעון כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לפניהם כסף׃
18But Simon, having seen that by the laying on of the hands of the apostles the [Holy] Spirit was given, offered them money,
19ויאמר תנו נא גם לי את היכלת הזאת אשר יקבל את רוח הקדש כל אשר אשים עליו את ידי׃
19saying, Give to me also this power, in order that on whomsoever I may lay hands he may receive [the] Holy Spirit.
20ויאמר אליו פטרוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את מתת האלהים׃
20And Peter said to him, Thy money go with thee to destruction, because thou hast thought that the gift of God can be obtained by money.
21אין לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלהים׃
21Thou hast neither part nor lot in this matter, for thy heart is not upright before God.
22ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך׃
22Repent therefore of this thy wickedness, and supplicate the Lord, if indeed the thought of thy heart may be forgiven thee;
23כי ראה אנכי כי באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע׃
23for I see thee to be in the gall of bitterness, and bond of unrighteousness.
24ויען שמעון ויאמר העתירו אתם בעדי אל יהוה לבלתי בוא עלי דבר מכל אשר אמריתם׃
24And Simon answering said, Supplicate *ye* for me to the Lord, so that nothing may come upon me of the things of which ye have spoken.
25והמה אחרי אשר העידה ודברו את דבר יהוה שבו ירושלים ויבשרו את הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים׃
25They therefore, having testified and spoken the word of the Lord, returned to Jerusalem, and announced the glad tidings to many villages of the Samaritans.
26וידבר מלאך יהוה אל פילפוס לאמר קום לך הנגבה על הדרך הירדת מירושלים עזתה והיא חרבה׃
26But [the] angel of [the] Lord spoke to Philip, saying, Rise up and go southward on the way which goes down from Jerusalem to Gaza: the same is desert.
27ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת כוש וממנה על כל גנזיה אשר עלה אל ירושלים להשתחות׃
27And he rose up and went. And lo, an Ethiopian, a eunuch, a man in power under Candace queen of the Ethiopians, who was over all her treasure, who had come to worship at Jerusalem,
28ויהי בשובו והוא ישב על מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא׃
28was returning and sitting in his chariot: and he was reading the prophet Esaias.
29ויאמר הרוח אל פילפוס גשה והלוה על המרכבה הזאת׃
29And the Spirit said to Philip, Approach and join this chariot.
30וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את אשר אתה קורא׃
30And Philip, running up, heard him reading the prophet Esaias, and said, Dost thou then know what thou art reading of?
31ויאמר ואיככה אוכל אם אין איש אשר יורני ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו׃
31And he said, How should I then be able unless some one guide me? And he begged Philip to come up and sit with him.
32וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃
32And the passage of the scripture which he read was this: He was led as a sheep to slaughter, and as a lamb is dumb in presence of him that shears him, thus he opens not his mouth.
33בעצר משפטו לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו׃
33In his humiliation his judgment has been taken away, and who shall declare his generation? for his life is taken from the earth.
34ויען הסריס ויאמר אל פילפוס אשאלה ממך על מי הנביא מדבר את זאת על נפשו או על איש אחר׃
34And the eunuch answering Philip said, I pray thee, concerning whom does the prophet say this? of himself or of some other?
35ויפתח פילפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע׃
35And Philip, opening his mouth and beginning from that scripture, announced the glad tidings of Jesus to him.
36ויהי בעברם בדרך ויבאו אל מקום מים ויאמר הסריס הנה מים מה ימנעני מהטבל׃
36And as they went along the way, they came upon a certain water, and the eunuch says, Behold water; what hinders my being baptised?
37ויאמר פילפוס אם מאמין אתה בכל לבבך מתר לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן האלהים הוא׃
38And he commanded the chariot to stop. And they went down both to the water, both Philip and the eunuch, and he baptised him.
38ויצו להעמיד את המרכבה וירדו שניהם אל תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו׃
39But when they came up out of the water [the] Spirit of [the] Lord caught away Philip, and the eunuch saw him no longer, for he went on his way rejoicing.
39ויהי כי עלו מן המים וישא רוח יהוה את פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי הלך לדרכו שמח׃
40And Philip was found at Azotus, and passing through he announced the glad tidings to all the cities till he came to Caesarea.
40ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד באו לקסרין׃