1ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃
1And Jehovah had said to Abram, Go out of thy land, and from thy kindred, and from thy father's house, to the land that I will shew thee.
2ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה׃
2And I will make of thee a great nation, and bless thee, and make thy name great; and thou shalt be a blessing.
3ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה׃
3And I will bless them that bless thee, and curse him that curseth thee; and in thee shall all families of the earth be blessed.
4וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן׃
4And Abram departed as Jehovah had said to him. And Lot went with him. And Abram was seventy-five years old when he departed out of Haran.
5ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען׃
5And Abram took Sarai his wife, and Lot his brother's son, and all their possessions that they had acquired, and the souls that they had obtained in Haran, and they went out to go into the land of Canaan; and into the land of Canaan they came.
6ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ׃
6And Abram passed through the land to the place of Shechem, to the oak of Moreh. And the Canaanite was then in the land.
7וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו׃
7And Jehovah appeared to Abram, and said, Unto thy seed will I give this land. And there he built an altar to Jehovah who had appeared to him.
8ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה׃
8And he removed thence towards the mountain on the east of Bethel, and pitched his tent, [having] Bethel toward the west, and Ai toward the east; and there he built an altar to Jehovah, and called on the name of Jehovah.
9ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה׃
9And Abram moved onward, going on still toward the south.
10ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ׃
10And there was a famine in the land. And Abram went down to Egypt to sojourn there, for the famine was grievous in the land.
11ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את׃
11And it came to pass when he was come near to enter into Egypt, that he said to Sarai his wife, Behold now, I know that thou art a woman fair to look upon.
12והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו׃
12And it will come to pass when the Egyptians see thee, that they will say, She is his wife; and they will slay me, and save thee alive.
13אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך׃
13Say, I pray thee, thou art my sister, that it may be well with me on thy account, and my soul may live because of thee.
14ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד׃
14And it came to pass when Abram came into Egypt, that the Egyptians beheld the woman that she was very fair.
15ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה׃
15And the princes of Pharaoh saw her, and praised her to Pharaoh; and the woman was taken into Pharaoh's house.
16ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים׃
16And he treated Abram well on her account; and he had sheep, and oxen, and he-asses, and bondmen, and bondwomen, and she-asses, and camels.
17וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם׃
17And Jehovah plagued Pharaoh and his house with great plagues because of Sarai Abram's wife.
18ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא׃
18And Pharaoh called Abram, and said, What is this thou hast done to me? Why didst thou not tell me that she was thy wife?
19למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך׃
19Why didst thou say, She is my sister, so that I took her as my wife. And now, behold, there is thy wife: take [her], and go away.
20ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו׃
20And Pharaoh commanded [his] men concerning him, and they sent him away, and his wife, and all that he had.