1הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃
1Behold my servant whom I uphold, mine elect [in whom] my soul delighteth! I will put my Spirit upon him; he shall bring forth judgment to the nations.
2לא יצעק ולא ישא ולא ישמיע בחוץ קולו׃
2He shall not cry, nor lift up, nor cause his voice to be heard in the street.
3קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה לאמת יוציא משפט׃
3A bruised reed shall he not break, and smoking flax shall he not quench: he shall bring forth judgment according to truth.
4לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ולתורתו איים ייחילו׃
4He shall not faint nor be in haste, till he have set justice in the earth: and the isles shall wait for his law.
5כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה׃
5Thus saith ùGod, Jehovah, he that created the heavens and stretched them out, he that spread forth the earth and its productions, he that giveth breath unto the people upon it, and spirit to them that walk therein:
6אני יהוה קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים׃
6I, Jehovah, have called thee in righteousness, and will take hold of thy hand; and I will preserve thee, and give thee for a covenant of the people, for a light of the nations,
7לפקח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא ישבי חשך׃
7to open the blind eyes, to bring forth the prisoner from the prison, them that sit in darkness out of the house of restraint.
8אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים׃
8I am Jehovah, that is my name; and my glory will I not give to another, neither my praise to graven images.
9הראשנות הנה באו וחדשות אני מגיד בטרם תצמחנה אשמיע אתכם׃
9Behold, the former things are come to pass, and new things do I declare: before they spring forth will I cause you to hear them.
10שירו ליהוה שיר חדש תהלתו מקצה הארץ יורדי הים ומלאו איים וישביהם׃
10Sing unto Jehovah a new song, his praise from the end of the earth, ye that go down to the sea, and all that is therein, the isles and their inhabitants.
11ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו׃
11Let the wilderness and the cities thereof lift up [their voice], the villages that Kedar doth inhabit; let the inhabitants of the rock sing, let them shout from the top of the mountains:
12ישימו ליהוה כבוד ותהלתו באיים יגידו׃
12let them give glory unto Jehovah, and declare his praise in the islands.
13יהוה כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר׃
13Jehovah will go forth as a mighty man, he will stir up jealousy like a man of war: he will cry, yea, he will shout; he will shew himself mighty against his enemies.
14החשיתי מעולם אחריש אתאפק כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד׃
14Long time have I holden my peace; I have been still, I have restrained myself: I will cry like a woman that travaileth; I will blow and pant at once.
15אחריב הרים וגבעות וכל עשבם אוביש ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש׃
15I will lay waste mountains and hills, and dry up all their herbs; and I will make the rivers islands, and I will dry up the pools.
16והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתם ולא עזבתים׃
16And I will bring the blind by a way that they know not, in paths that they know not will I lead them; I will make darkness light before them, and crooked things straight. These things will I do unto them, and not forsake them.
17נסגו אחור יבשו בשת הבטחים בפסל האמרים למסכה אתם אלהינו׃
17They shall be turned back, they shall be covered with shame, that confide in graven images, that say to the molten images, Ye are our gods.
18החרשים שמעו והעורים הביטו לראות׃
18-- Hear, ye deaf; and look, ye blind, that ye may see.
19מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד יהוה׃
19Who is blind, but my servant? and deaf, as my messenger whom I sent? Who is blind as he in whom I have trusted, and blind as Jehovah's servant,
20ראית רבות ולא תשמר פקוח אזנים ולא ישמע׃
20-- seeing many things, and thou observest not? With opened ears, he heareth not.
21יהוה חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר׃
21Jehovah had delight [in him] for his righteousness' sake: he hath magnified the law, and made it honourable.
22והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין אמר השב׃
22But this is a people robbed and spoiled; they are all of them snared in holes, and hidden in prison-houses; they are become a prey, and none delivereth, -- a spoil, and none saith, Restore.
23מי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור׃
23Who among you will give ear to this, [who] will hearken and hear what is to come?
24מי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יהוה זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו׃
24Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers? Did not Jehovah, he against whom we have sinned? And they would not walk in his ways, neither did they hearken unto his law.
25וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב׃
25And he hath poured upon him the fury of his anger, and the strength of battle: and it set him on fire round about, yet he knew not; and it burned him, yet he took it not to heart.