¹ויען איוב ויאמר׃

¹And Job answered and said,

²עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

²How long will ye vex my soul, and crush me with words?

³זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

³These ten times have ye reproached me; ye are not ashamed to stupefy me.

⁴ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

⁴And be it [that] I have erred, mine error remaineth with myself.

⁵אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

⁵If indeed ye will magnify yourselves against me, and prove against me my reproach,

⁶דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

⁶Know now that +God hath overthrown me, and hath surrounded me with his net.

⁷הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

⁷Behold, I cry out of wrong, and I am not heard; I cry aloud, but there is no judgment.

⁸ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

⁸He hath hedged up my way that I cannot pass, and he hath set darkness in my paths.

⁹כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

⁹He hath stripped me of my glory, and taken the crown from my head.

¹⁰יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

¹⁰He breaketh me down on every side, and I am gone; and my hope hath he torn up as a tree.

¹¹ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

¹¹And he hath kindled his anger against me, and hath counted me unto him as one of his enemies.

¹²יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

¹²His troops have come together and cast up their way against me, and have encamped round about my tent.

¹³אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

¹³He hath put my brethren far from me, and mine acquaintance are quite estranged from me.

¹⁴חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

¹⁴My kinsfolk have failed, and my known friends have forgotten me.

¹⁵גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

¹⁵The sojourners in my house and my maids count me as a stranger; I am an alien in their sight.

¹⁶לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

¹⁶I called my servant, and he answered not; I entreated him with my mouth.

¹⁷רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

¹⁷My breath is strange to my wife, and my entreaties to the children of my [mother's] womb.

¹⁸גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

¹⁸Even young children despise me; I rise up, and they speak against me.

¹⁹תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

¹⁹All my intimate friends abhor me, and they whom I loved are turned against me.

²⁰בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

²⁰My bones cleave to my skin and to my flesh, and I am escaped with the skin of my teeth.

²¹חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

²¹Have pity upon me, have pity upon me, ye my friends; for the hand of +God hath touched me.

²²למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

²²Why do ye persecute me as ùGod, and are not satisfied with my flesh?

²³מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

²³Oh would that my words were written! oh that they were inscribed in a book!

²⁴בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

²⁴That with an iron style and lead they were graven in the rock for ever!

²⁵ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

²⁵And [as for] me, I know that my Redeemer liveth, and the Last, he shall stand upon the earth;

²⁶ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

²⁶And [if] after my skin this shall be destroyed, yet from out of my flesh shall I see +God;

²⁷אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

²⁷Whom I shall see for myself, and mine eyes shall behold, and not another: -- my reins are consumed within me.

²⁸כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

²⁸If ye say, How shall we persecute him? when the root of the matter is found in me,

²⁹גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃

²⁹Be ye yourselves afraid of the sword! for the sword is fury against misdeeds, that ye may know there is a judgment.