¹ויען איוב ויאמר׃

¹And Job answered and said,

²לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

²Oh that my grief were thoroughly weighed, and all my calamity laid in the balances!

³כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

³For now it would be heavier than the sand of the seas; therefore my words are vehement.

⁴כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

⁴For the arrows of the Almighty are within me, their poison drinketh up my spirit: the terrors of +God are arrayed against me.

⁵הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

⁵Doth the wild ass bray by the grass? loweth an ox over his fodder?

⁶היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

⁶Shall that which is insipid be eaten without salt? Is there any taste in the white of an egg?

⁷מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

⁷What my soul refuseth to touch, that is as my loathsome food.

⁸מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

⁸Oh that I might have my request, and that +God would grant my desire!

⁹ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

⁹And that it would please +God to crush me, that he would let loose his hand and cut me off!

¹⁰ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

¹⁰Then should I yet have comfort; and in the pain which spareth not I would rejoice that I have not denied the words of the Holy One.

¹¹מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

¹¹What is my strength, that I should hope? and what is mine end, that I should have patience?

¹²אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

¹²Is my strength the strength of stones? is my flesh of brass?

¹³האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

¹³Is it not that there is no help in me, and soundness is driven away from me?

¹⁴למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

¹⁴For him that is fainting kindness [is meet] from his friend; or he forsaketh the fear of the Almighty.

¹⁵אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

¹⁵My brethren have dealt deceitfully as a stream, as the channel of streams which pass away,

¹⁶הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

¹⁶Which are turbid by reason of the ice, in which the snow hideth itself:

¹⁷בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

¹⁷At the time they diminish, they are dried up; when heat affecteth them, they vanish from their place:

¹⁸ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

¹⁸They wind about in the paths of their course, they go off into the waste and perish.

¹⁹הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

¹⁹The caravans of Tema looked, the companies of Sheba counted on them:

²⁰בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

²⁰They are ashamed at their hope; they come thither, and are confounded.

²¹כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

²¹So now ye are nothing; ye see a terrible object and are afraid.

²²הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

²²Did I say, Bring unto me, and make me a present from your substance?

²³ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

²³Or, rescue me from the hand of the oppressor, and redeem me from the hand of the violent?

²⁴הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

²⁴Teach me, and I will hold my tongue; and cause me to understand wherein I have erred.

²⁵מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

²⁵How forcible are right words! but what doth your upbraiding reprove?

²⁶הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

²⁶Do ye imagine to reprove words? The speeches of one that is desperate are indeed for the wind.

²⁷אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

²⁷Yea, ye overwhelm the fatherless, and dig [a pit] for your friend.

²⁸ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

²⁸Now therefore if ye will, look upon me; and it shall be to your face if I lie.

²⁹שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

²⁹Return, I pray you, let there be no wrong; yea, return again, my righteousness shall be in it.

³⁰היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

³⁰Is there wrong in my tongue? cannot my taste discern mischievous things?