¹ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

¹And it came to pass, as he went into the house of one of the rulers, [who was] of the Pharisees, to eat bread on [the] sabbath, that *they* were watching him.

²והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

²And behold, there was a certain dropsical [man] before him.

³ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

³And Jesus answering spoke unto the doctors of the law and Pharisees, saying, Is it lawful to heal on the sabbath?

⁴ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

⁴But they were silent. And taking him he healed him and let him go.

⁵ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

⁵And answering he said to them, Of which of you shall an ass or ox fall into a well, that he does not straightway pull him up on the sabbath day?

⁶ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

⁶And they were not able to answer him to these things.

⁷וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

⁷And he spoke a parable to those that were invited, remarking how they chose out the first places, saying to them,

⁸כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

⁸When thou art invited by any one to a wedding, do not lay thyself down in the first place at table, lest perhaps a more honourable than thou be invited by him,

⁹ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

⁹and he who invited thee and him come and say to thee, Give place to this [man], and then thou begin with shame to take the last place.

¹⁰אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

¹⁰But when thou hast been invited, go and put thyself down in the last place, that when he who has invited thee comes, he may say to thee, Friend, go up higher: then shalt thou have honour before all that are lying at table with thee;

¹¹כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

¹¹for every one that exalts himself shall be abased, and he that abases himself shall be exalted.

¹²וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

¹²And he said also to him that had invited him, When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsfolk, nor rich neighbours, lest it may be they also should invite thee in return, and a recompense be made thee.

¹³אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

¹³But when thou makest a feast, call poor, crippled, lame, blind:

¹⁴ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

¹⁴and thou shalt be blessed; for they have not [the means] to recompense thee; for it shall be recompensed thee in the resurrection of the just.

¹⁵וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

¹⁵And one of those that were lying at table with [them], hearing these things, said to him, Blessed [is] he who shall eat bread in the kingdom of God.

¹⁶והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

¹⁶And he said to him, A certain man made a great supper and invited many.

¹⁷וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

¹⁷And he sent his bondman at the hour of supper to say to those who were invited, Come, for already all things are ready.

¹⁸ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

¹⁸And all began, without exception, to excuse themselves. The first said to him, I have bought land, and I must go out and see it; I pray thee hold me for excused.

¹⁹ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

¹⁹And another said, I have bought five yoke of oxen, and I go to prove them; I pray thee hold me for excused.

²⁰ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

²⁰And another said, I have married a wife, and on this account I cannot come.

²¹ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

²¹And the bondman came up and brought back word of these things to his lord. Then the master of the house, in anger, said to his bondman, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring here the poor and crippled and lame and blind.

²²ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

²²And the bondman said, Sir, it is done as thou hast commanded, and there is still room.

²³ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

²³And the lord said to the bondman, Go out into the ways and fences and compel to come in, that my house may be filled;

²⁴כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

²⁴for I say to you, that not one of those men who were invited shall taste of my supper.

²⁵והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

²⁵And great crowds went with him; and, turning round, he said to them,

²⁶איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁶If any man come to me, and shall not hate his own father and mother, and wife, and children, and brothers, and sisters, yea, and his own life too, he cannot be my disciple;

²⁷ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

²⁷and whoever does not carry his cross and come after me cannot be my disciple.

²⁸כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

²⁸For which of you, desirous of building a tower, does not first sit down and count the cost, if he have what [is needed] to complete it;

²⁹פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

²⁹in order that, having laid the foundation of it, and not being able to finish it, all who see it do not begin to mock at him,

³⁰כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

³⁰saying, This man began to build and was not able to finish?

³¹אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

³¹Or what king, going on his way to engage in war with another king, does not, sitting down first, take counsel whether he is able with ten thousand to meet him coming against him with twenty thousand?

³²ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

³²and if not, while he is yet far off, having sent an embassy, he asks for terms of peace.

³³ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

³³Thus then every one of you who forsakes not all that is his own cannot be my disciple.

³⁴טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

³⁴Salt [then] [is] good, but if the salt also has become savourless, wherewith shall it be seasoned?

³⁵לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

³⁵It is proper neither for land nor for dung; it is cast out. He that hath ears to hear, let him hear.