1ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
1And all the tax-gatherers and the sinners were coming near to him to hear him;
2וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם׃
2and the Pharisees and the scribes murmured, saying, This [man] receives sinners and eats with them.
3וידבר אליהם את המשל הזה לאמר׃
3And he spoke to them this parable, saying,
4מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו׃
4What man of you having a hundred sheep, and having lost one of them, does not leave the ninety and nine in the wilderness and go after that which is lost, until he find it?
5והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה׃
5and having found it, he lays it upon his own shoulders, rejoicing;
6ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד׃
6and being come to the house, calls together the friends and the neighbours, saying to them, Rejoice with me, for I have found my lost sheep.
7אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה׃
7I say unto you, that thus there shall be joy in heaven for one repenting sinner, [more] than for ninety and nine righteous who have no need of repentance.
8או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו׃
8Or, what woman having ten drachmas, if she lose one drachma, does not light a lamp and sweep the house and seek carefully till she find it?
9והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
9and having found it she calls together the friends and neighbours, saying, Rejoice with me, for I have found the drachma which I had lost.
10כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו׃
10Thus, I say unto you, there is joy before the angels of God for one repenting sinner.
11ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
11And he said, A certain man had two sons;
12ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה׃
12and the younger of them said to his father, Father, give to me the share of the property that falls [to me]. And he divided to them what he was possessed of.
13ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
13And after not many days the younger son gathering all together went away into a country a long way off, and there dissipated his property, living in debauchery.
14ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם׃
14But when he had spent all there arose a violent famine throughout that country, and he began to be in want.
15וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים׃
15And he went and joined himself to one of the citizens of that country, and he sent him into his fields to feed swine.
16ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו׃
16And he longed to fill his belly with the husks which the swine were eating; and no one gave to him.
17וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
17And coming to himself, he said, How many hired servants of my father's have abundance of bread, and *I* perish here by famine.
18אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
18I will rise up and go to my father, and I will say to him, Father, I have sinned against heaven and before thee;
19ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך׃
19I am no longer worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.
20ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו׃
20And he rose up and went to his own father. But while he was yet a long way off, his father saw him, and was moved with compassion, and ran, and fell upon his neck, and covered him with kisses.
21ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
21And the son said to him, Father, I have sinned against heaven and before thee; I am no longer worthy to be called thy son.
22ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו׃
22But the father said to his bondmen, Bring out the best robe and clothe him in [it], and put a ring on his hand and sandals on his feet;
23והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
23and bring the fatted calf and kill it, and let us eat and make merry:
24כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
24for this my son was dead and has come to life, was lost and has been found. And they began to make merry.
25ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
25And his elder son was in the field; and as, coming [up], he drew nigh to the house, he heard music and dancing.
26ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת׃
26And having called one of the servants, he inquired what these things might be.
27ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם׃
27And he said to him, Thy brother is come, and thy father has killed the fatted calf because he has received him safe and well.
28ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו׃
28But he became angry and would not go in. And his father went out and besought him.
29ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי׃
29But he answering said to his father, Behold, so many years I serve thee, and never have I transgressed a commandment of thine; and to me hast thou never given a kid that I might make merry with my friends:
30ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק׃
30but when this thy son, who has devoured thy substance with harlots, is come, thou hast killed for him the fatted calf.
31ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא׃
31But he said to him, Child, *thou* art ever with me, and all that is mine is thine.
32אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃
32But it was right to make merry and rejoice, because this thy brother was dead and has come to life again, and was lost and has been found.