¹ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום׃

¹And when he had completed all his words in the hearing of the people, he entered into Capernaum.

²ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד׃

²And a certain centurion's bondman who was dear to him was ill and about to die;

³וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו׃

³and having heard of Jesus, he sent to him elders of the Jews, begging him that he might come and save his bondman.

⁴ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃

⁴But they, being come to Jesus, besought him diligently, saying, He is worthy to whom thou shouldest grant this,

⁵כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת׃

⁵for he loves our nation, and himself has built the synagogue for us.

⁶וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי׃

⁶And Jesus went with them. But already, when he was not far from the house, the centurion sent to him friends, saying to him, Lord, do not trouble thyself, for I am not worthy that thou shouldest enter under my roof.

⁷ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי׃

⁷Wherefore neither did I count myself worthy to come to thee. But say by a word and my servant shall be healed.

⁸כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה׃

⁸For *I* also am a man placed under authority, having under myself soldiers, and I say to this [one], Go, and he goes; and to another, Come, and he comes; and to my bondman, Do this, and he does [it].

⁹וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת׃

⁹And Jesus hearing this wondered at him, and turning to the crowd following him said, I say to you, Not even in Israel have I found so great faith.

¹⁰וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא׃

¹⁰And they who had been sent returning to the house found the bondman, who was ill, in good health.

¹¹ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃

¹¹And it came to pass afterwards he went into a city called Nain, and many of his disciples and a great crowd went with him.

¹²הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃

¹²And as he drew near to the gate of the city, behold, a dead man was carried out, the only son of his mother, and she a widow, and a very considerable crowd of the city [was] with her.

¹³וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי׃

¹³And the Lord, seeing her, was moved with compassion for her, and said to her, Weep not;

¹⁴ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃

¹⁴and coming up he touched the bier, and the bearers stopped. And he said, Youth, I say to thee, Wake up.

¹⁵ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃

¹⁵And the dead sat up and began to speak; and he gave him to his mother.

¹⁶ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו׃

¹⁶And fear seized on all, and they glorified God, saying, A great prophet has been raised up amongst us; and God has visited his people.

¹⁷ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר׃

¹⁷And this report went out in all Judaea concerning him, and in all the surrounding country.

¹⁸ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה׃

¹⁸And the disciples of John brought him word concerning all these things:

¹⁹ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

¹⁹and John, having called two of his disciples, sent to Jesus, saying, Art *thou* he that is coming, or are we to wait for another?

²⁰ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר׃

²⁰But the men having come to him said, John the baptist has sent us to thee, saying, Art *thou* he that is coming, or are we to wait for another?

²¹בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃

²¹In that hour he healed many of diseases and plagues and evil spirits, and to many blind he granted sight.

²²ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃

²²And Jesus answering said to them, Go, bring back word to John of what ye have seen and heard: that blind see, lame walk, lepers are cleansed, deaf hear, dead are raised, poor are evangelized;

²³ואשרי אשר לא יכשל בי׃

²³and blessed is whosoever shall not be offended in me.

²⁴ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃

²⁴And the messengers of John having departed, he began to speak to the crowds concerning John: What went ye out into the wilderness to behold? a reed shaken by the wind?

²⁵ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃

²⁵But what went ye out to see? a man clothed in delicate garments? Behold, those who are in splendid clothing and live luxuriously are in the courts of kings.

²⁶ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא׃

²⁶But what went ye out to see? a prophet? Yea, I say to you, and [what is] more excellent than a prophet.

²⁷זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃

²⁷This is he concerning whom it is written, Behold, *I* send my messenger before thy face, who shall prepare thy way before thee;

²⁸כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃

²⁸for I say unto you, Among them that are born of women a greater [prophet] is no one than John [the baptist]; but he who is a little one in the kingdom of God is greater than he.

²⁹וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃

²⁹(And all the people who heard [it], and the tax-gatherers, justified God, having been baptised with the baptism of John;

³⁰אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו׃

³⁰but the Pharisees and the lawyers rendered null as to themselves the counsel of God, not having been baptised by him.)

³¹ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים׃

³¹To whom therefore shall I liken the men of this generation, and to whom are they like?

³²דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃

³²They are like children sitting in the market-place, and calling one to another and saying, We have piped to you, and ye have not danced; we have mourned to you, and ye have not wept.

³³כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו׃

³³For John the baptist has come neither eating bread nor drinking wine, and ye say, He has a demon.

³⁴ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃

³⁴The Son of man has come eating and drinking, and ye say, Behold an eater and wine-drinker, a friend of tax-gatherers and sinners;

³⁵ותצדק החכמה על ידי כל בניה׃

³⁵and wisdom has been justified of all her children.

³⁶ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב׃

³⁶But one of the Pharisees begged him that he would eat with him. And entering into the house of the Pharisee he took his place at table;

³⁷והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור׃

³⁷and behold, a woman in the city, who was a sinner, and knew that he was sitting at meat in the house of the Pharisee, having taken an alabaster box of myrrh,

³⁸ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן׃

³⁸and standing at his feet behind [him] weeping, began to wash his feet with tears; and she wiped them with the hairs of her head, and kissed his feet, and anointed [them] with the myrrh.

³⁹וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא׃

³⁹And the Pharisee who had invited him, seeing it, spoke with himself saying, This [person] if he were a prophet would have known who and what the woman is who touches him, for she is a sinner.

⁴⁰ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר׃

⁴⁰And Jesus answering said to him, Simon, I have somewhat to say to thee. And he says, Teacher, say [it].

⁴¹שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃

⁴¹There were two debtors of a certain creditor: one owed five hundred denarii and the other fifty;

⁴²ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃

⁴²but as they had nothing to pay, he forgave both of them [their debt]: [say,] which of them therefore will love him most?

⁴³ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃

⁴³And Simon answering said, I suppose he to whom he forgave the most. And he said to him, Thou hast rightly judged.

⁴⁴ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃

⁴⁴And turning to the woman he said to Simon, Seest thou this woman? I entered into thy house; thou gavest me not water on my feet, but *she* has washed my feet with tears, and wiped them with her hair.

⁴⁵נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי׃

⁴⁵Thou gavest me not a kiss, but *she* from the time I came in has not ceased kissing my feet.

⁴⁶בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי׃

⁴⁶My head with oil thou didst not anoint, but *she* has anointed my feet with myrrh.

⁴⁷לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט׃

⁴⁷For which cause I say to thee, Her many sins are forgiven; for she loved much; but he to whom little is forgiven loves little.

⁴⁸ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך׃

⁴⁸And he said to her, Thy sins are forgiven.

⁴⁹ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים׃

⁴⁹And they that were with [them] at table began to say within themselves, Who is this who forgives also sins?

⁵⁰ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃

⁵⁰And he said to the woman, Thy faith has saved thee; go in peace.