¹ויקרא אל שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל השדים ולרפא חליים׃

¹And having called together the twelve, he gave them power and authority over all demons, and to heal diseases,

²וישלחם לקרא את מלכות האלהים ולרפא את החלים׃

²and sent them to proclaim the kingdom of God and to heal the sick.

³ויאמר להם אל תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא לחם ולא כסף ואל יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃

³And he said to them, Take nothing for the way, neither staff, nor scrip, nor bread, nor money; nor to have two body-coats apiece.

⁴והבית אשר תבאו בו שם שבו לכם ומשם צאו׃

⁴And into whatsoever house ye enter, there abide and thence go forth.

⁵וכל אשר לא יקבלו אתכם צאו מן העיר ההיא ונערו את העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃

⁵And as many as may not receive you, going forth from that city, shake off even the dust from your feet for a witness against them.

⁶ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום׃

⁶And going forth they passed through the villages, announcing the glad tidings and healing everywhere.

⁷וישמע הורדוס שר הרבע את כל אשר נעשה על ידו ותפעם רוחו כי יש אשר אמרו יוחנן קם מן המתים׃

⁷And Herod the tetrarch heard of all the things which were done [by him], and was in perplexity, because it was said by some that John was risen from among [the] dead,

⁸ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן הקדמונים׃

⁸and by some that Elias had appeared, and by others that one of the old prophets had risen again.

⁹ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את ראש יוחנן מעליו ומי אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃

⁹And Herod said, John *I* have beheaded, but who is this of whom I hear such things? and he sought to see him.

¹⁰וישובו השליחים ויספרו לו את כל אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית צידה׃

¹⁰And the apostles having returned related to him whatever they had done. And he took them and withdrew apart into [a desert place of] a city called Bethsaida.

¹¹והמון העם כאשר ידעו את זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על מלכות האלהים וירפא את הצריכים לרפואה׃

¹¹But the crowds knowing [it] followed him; and he received them and spake to them of the kingdom of God, and cured those that had need of healing.

¹²והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח נא את העם וילכו אל הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי פה אנחנו במקום חרבה׃

¹²But the day began to decline, and the twelve came and said to him, Send away the crowd that they may go into the villages around, and [into] the fields, and lodge and find victuals, for here we are in a desert place.

¹³ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם חמשת ככרות לחם ודגים שנים בלתי אם נלך ונקנה אכל לכל העם הזה׃

¹³And he said to them, Give *ye them to eat. And they said, We have not more than five loaves and two fishes, unless *we* should go and buy food for all this people;

¹⁴כי היו כחמשת אלפי איש ויאמר אל תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה׃

¹⁴for they were about five thousand men. And he said to his disciples, Make them sit down in companies by fifties.

¹⁵ויעשו כן ויושיבו את כלם׃

¹⁵And they did so, and made them all sit down.

¹⁶ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם׃

¹⁶And taking the five loaves and the two fishes, looking up to heaven he blessed them, and broke and gave to the disciples to set before the crowd.

¹⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים׃

¹⁷And they all ate and were filled; and there was taken up of what had remained over and above to them in fragments twelve hand-baskets.

¹⁸ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה אמרים עלי המון העם מי אני׃

¹⁸And it came to pass as he was praying alone, his disciples were with him, and he asked them saying, Who do the crowds say that I am?

¹⁹ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן הקדמונים׃

¹⁹But they answering said, John the baptist; but others, Elias; and others, that one of the old prophets has risen again.

²⁰ויאמר אליהם ואתם מה אתם אמרים מי אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה׃

²⁰And he said to them, But *ye*, who do ye say that I am? And Peter answering said, The Christ of God.

²¹ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את הדבר הזה׃

²¹But, earnestly charging them, he enjoined [them] to say this to no man,

²²ויאמר מן הצרך הוא אשר בן האדם יענה הרבה וימאס מן הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃

²²saying, The Son of man must suffer many things, and be rejected of the elders and chief priests and scribes, and be killed, and the third day be raised up.

²³ואל כלם אמר איש כי יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את צלבו והלך אחרי׃

²³And he said to [them] all, If any one will come after me, let him deny himself and take up his cross daily and follow me;

²⁴כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את נפשו למעני הוא יושיענה׃

²⁴for whosoever shall desire to save his life shall lose it, but whosoever shall lose his life for my sake, *he* shall save it.

²⁵כי מה יועיל האדם כי יקנה את כל העולם ואבד והשחית את נפשו׃

²⁵For what shall a man profit if he shall have gained the whole world, and have destroyed, or come under the penalty of the loss of himself?

²⁶כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים׃

²⁶For whosoever shall have been ashamed of me and of my words, of him will the Son of man be ashamed when he shall come in his glory, and [in that] of the Father, and of the holy angels.

²⁷ובאמת אני אמר לכם יש מן העמדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים׃

²⁷But I say unto you of a truth, There are some of those standing here who shall not taste death until they shall have seen the kingdom of God.

²⁸ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את פטרוס ואת יוחנן ואת יעקב ויעל אל ההר להתפלל שם׃

²⁸And it came to pass after these words, about eight days, that taking Peter and John and James he went up into a mountain to pray.

²⁹ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק׃

²⁹And as he prayed the fashion of his countenance became different and his raiment white [and] effulgent.

³⁰והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו׃

³⁰And lo, two men talked with him, who were Moses and Elias,

³¹אשר נראו בכבוד והגידו את אחריתו אשר ימלאנה בירושלים׃

³¹who, appearing in glory, spoke of his departure which he was about to accomplish in Jerusalem.

³²ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את כבודו ואת שני האנשים העמדים עליו׃

³²But Peter and those with him were oppressed with sleep: but having fully awoke up they saw his glory, and the two men who stood with him.

³³ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה דבר׃

³³And it came to pass as they departed from him, Peter said to Jesus, Master, it is good for us to be here; and let us make three tabernacles, one for thee, and one for Moses, and one for Elias: not knowing what he said.

³⁴הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו׃

³⁴But as he was saying these things, there came a cloud and overshadowed them, and they feared as they entered into the cloud:

³⁵ויצא קול מן הענן אמר זה בני ידידי אליו תשמעון׃

³⁵and there was a voice out of the cloud saying, *This* is my beloved Son: hear him.

³⁶ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו׃

³⁶And as the voice was [heard] Jesus was found alone: and *they* kept silence, and told no one in those days any of the things they had seen.

³⁷ויהי ממחרת ברדתם מן ההר ויצא עם רב לקראתו׃

³⁷And it came to pass on the following day, when they came down from the mountain, a great crowd met him.

³⁸והנה איש אחד מן העם צעק לאמר אנא רבי פנה נא אל בני כי יחיד הוא לי׃

³⁸And lo, a man from the crowd cried out saying, Teacher, I beseech thee look upon my son, for he is mine only child:

³⁹והנה רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו׃

³⁹and behold, a spirit takes him, and suddenly he cries out, and it tears him with foaming, and with difficulty departs from him after crushing him.

⁴⁰ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃

⁴⁰And I besought thy disciples that they might cast him out, and they could not.

⁴¹ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את בנך׃

⁴¹And Jesus answering said, O unbelieving and perverted generation, how long shall I be with you and suffer you? Bring hither thy son.

⁴²ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את הנער וישיבהו לאביו׃

⁴²But as he was yet coming, the demon tore him and dragged him all together. And Jesus rebuked the unclean spirit, and healed the child and gave him back to his father.

⁴³וישתוממו כלם על גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על כל אשר עשה ויאמר ישוע אל תלמידיו׃

⁴³And all were astonished at the glorious greatness of God. And as all wondered at all the things which [Jesus] did, he said to his disciples,

⁴⁴שימו אתם באזניכם את הדברים האלה כי עתיד בן האדם להמסר בידי בני האדם׃

⁴⁴Do *ye* let these words sink into your ears. For the Son of man is about to be delivered into men's hands.

⁴⁵והמה לא הבינו את המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על המאמר הזה׃

⁴⁵But they understood not this saying, and it was hid from them that they should not perceive it. And they feared to ask him concerning this saying.

⁴⁶ויעל על לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם׃

⁴⁶And a reasoning came in amongst them, who should be [the] greatest of them.

⁴⁷וירא ישוע את מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו׃

⁴⁷And Jesus, seeing the reasoning of their heart, having taken a little child set it by him,

⁴⁸ויאמר אליהם כל אשר יקבל את הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול׃

⁴⁸and said to them, Whosoever shall receive this little child in my name receives me, and whosoever shall receive me receives him that sent me. For he who is the least among you all, *he* is great.

⁴⁹ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונכלא אותו יען איננו הולך עמנו׃

⁴⁹And John answering said, Master, we saw some one casting out demons in thy name, and we forbad him, because he follows not with us.

⁵⁰ויאמר ישוע אליו אל תכלאו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא׃

⁵⁰And Jesus said to him, Forbid [him] not, for he that is not against you is for you.

⁵¹ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את פניו ללכת ירושלים׃

⁵¹And it came to pass when the days of his receiving up were fulfilled, that *he* stedfastly set his face to go to Jerusalem.

⁵²וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל אחד מכפרי השמרונים להכין לו׃

⁵²And he sent messengers before his face. And having gone they entered into a village of the Samaritans that they might make ready for him.

⁵³ולא קבלהו על אשר היו פניו הלכים ירושלים׃

⁵³And they did not receive him, because his face was [turned as] going to Jerusalem.

⁵⁴ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי תרד אש מן השמים ותאכלם כאשר עשה גם אליהו׃

⁵⁴And his disciples James and John seeing [it] said, Lord, wilt thou that we speak [that] fire come down from heaven and consume them, as also Elias did?

⁵⁵ויפן ויגער בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח מי אתם׃

⁵⁵But turning he rebuked them [and said, Ye know not of what spirit ye are].

⁵⁶כי בן האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם להושיעם וילכו להם אל כפר אחר׃

⁵⁶And they went to another village.

⁵⁷ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל כל אשר תלך׃

⁵⁷And it came to pass as they went in the way, one said to him, I will follow thee wheresoever thou goest, Lord.

⁵⁸ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן האדם אין לו מקום להניח שם את ראשו׃

⁵⁸And Jesus said to him, The foxes have holes and the birds of the heaven roosting-places, but the Son of man has not where he may lay his head.

⁵⁹ואל איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן לי ואלכה בראשונה לקבר את אבי׃

⁵⁹And he said to another, Follow me. But he said, Lord, allow me to go first and bury my father.

⁶⁰ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הודע את מלכות האלהים׃

⁶⁰But Jesus said to him, Suffer the dead to bury their own dead, but do *thou* go and announce the kingdom of God.

⁶¹ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה לי בראשונה להפטר מבני ביתי׃

⁶¹And another also said, I will follow thee, Lord, but first allow me to bid adieu to those at my house.

⁶²ויאמר ישוע כל השם את ידו על המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים׃

⁶²But Jesus said to him, No one having laid his hand on [the] plough and looking back is fit for the kingdom of God.