¹ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים׃

¹And he began to say to them in parables, A man planted a vineyard, and made a fence round [it] and dug a wine-vat, and built a tower, and let it out to husbandmen, and left the country.

²ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃

²And he sent a bondman to the husbandmen at the season, that he might receive from the husbandmen of the fruit of the vineyard.

³ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃

³But they took him, and beat [him], and sent [him] away empty.

⁴ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם׃

⁴And again he sent to them another bondman; and [at] him they [threw stones, and] struck [him] on the head, and sent [him] away with insult.

⁵ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃

⁵And [again] he sent another, and him they killed; and many others, beating some and killing some.

⁶ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃

⁶Having yet therefore one beloved son, he sent also him to them the last, saying, They will have respect for my son.

⁷והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃

⁷But those husbandmen said to one another, This is the heir: come, let us kill him and the inheritance will be ours.

⁸ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם׃

⁸And they took him and killed him, and cast him forth out of the vineyard.

⁹ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים׃

⁹What therefore shall the lord of the vineyard do? He will come and destroy the husbandmen, and will give the vineyard to others.

¹⁰הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃

¹⁰Have ye not even read this scripture, The stone which they that builded rejected, this has become the corner-stone:

¹¹מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃

¹¹this is of [the] Lord, and it is wonderful in our eyes?

¹²ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃

¹²And they sought to lay hold of him, and they feared the crowd; for they knew that he had spoken the parable of them. And they left him and went away.

¹³וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו׃

¹³And they send to him certain of the Pharisees and of the Herodians, that they might catch him in speaking.

¹⁴ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן׃

¹⁴And they come and say to him, Teacher, we know that thou art true, and carest not for any one; for thou regardest not men's person, but teachest the way of God with truth: Is it lawful to give tribute to Caesar or not?

¹⁵והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃

¹⁵Should we give, or should we not give? But he knowing their hypocrisy said unto them, Why tempt ye me? Bring me a denarius that I may see [it].

¹⁶ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר׃

¹⁶And they brought [it]. And he says to them, Whose [is] this image and superscription? And they said to him, Caesar's.

¹⁷ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃

¹⁷And Jesus answering said to them, Pay what is Caesar's to Caesar, and what is God's to God. And they wondered at him.

¹⁸ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃

¹⁸And Sadducees come to him, that say there is no resurrection; and they demanded of him saying,

¹⁹רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו׃

¹⁹Teacher, Moses wrote to us that if any one's brother die, and leave a wife behind, and leave no children, that his brother shall take his wife, and raise up seed to his brother.

²⁰והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע׃

²⁰There were seven brethren; and the first took a wife, and dying did not leave seed;

²¹ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי׃

²¹and the second took her and died, and neither did he leave seed; and the third likewise.

²²ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃

²²And the seven [took her and] did not leave seed. Last of all the woman also died.

²³ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃

²³In the resurrection, when they shall rise again, of which of them shall she be wife, for the seven had her as wife?

²⁴ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים׃

²⁴And Jesus answering said to them, Do not ye therefore err, not knowing the scriptures, nor the power of God?

²⁵כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃

²⁵For when they rise from among [the] dead they neither marry, nor are given in marriage, but are as angels [who are] in the heavens.

²⁶ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃

²⁶But concerning the dead that they rise, have ye not read in the book of Moses, in [the section of] the bush, how God spoke to him, saying, *I* [am] the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob?

²⁷האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃

²⁷He is not the God of [the] dead, but of [the] living. *Ye* therefore greatly err.

²⁸ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות׃

²⁸And one of the scribes who had come up, and had heard them reasoning together, perceiving that he had answered them well, demanded of him, Which is [the] first commandment of all?

²⁹ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃

²⁹And Jesus answered him, [The] first commandment of all [is], Hear, Israel: the Lord our God is one Lord;

³⁰ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃

³⁰and thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thine understanding, and with all thy strength. This is [the] first commandment.

³¹והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃

³¹And a second like it [is] this: Thou shalt love thy neighbour as thyself. There is not another commandment greater than these.

³²ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃

³²And the scribe said to him, Right, teacher; thou hast spoken according to [the] truth. For he is one, and there is none other besides him;

³³ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים׃

³³and to love him with all the heart, and with all the intelligence, and with all the soul, and with all the strength, and to love one's neighbour as one's self, is more than all the burnt-offerings and sacrifices.

³⁴וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה׃

³⁴And Jesus, seeing that he had answered intelligently, said to him, Thou art not far from the kingdom of God. And no one dared question him any more.

³⁵ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד׃

³⁵And Jesus answering said [as he was] teaching in the temple, How do the scribes say that the Christ is son of David?

³⁶והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁶[for] David himself said [speaking] in the Holy Spirit, The Lord said to my Lord, Sit on my right hand until I put thine enemies [as] footstool of thy feet.

³⁷הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃

³⁷David himself [therefore] calls him Lord, and whence is he his son? And the mass of the people heard him gladly.

³⁸ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים׃

³⁸And he said to them in his doctrine, Beware of the scribes, who like to walk about in long robes, and salutations in the marketplaces,

³⁹ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃

³⁹and first seats in the synagogues, and first places at suppers;

⁴⁰הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃

⁴⁰who devour the houses of widows, and as a pretext make long prayers. These shall receive a severer judgment.

⁴¹וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃

⁴¹And Jesus, having sat down opposite the treasury, saw how the crowd was casting money into the treasury; and many rich cast in much.

⁴²ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃

⁴²And a poor widow came and cast in two mites, which is a farthing.

⁴³ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר׃

⁴³And having called his disciples to [him] he said to them, Verily I say unto you, This poor widow has cast in more than all who have cast into the treasury:

⁴⁴כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה׃

⁴⁴for all have cast in of that which they had in abundance, but she of her destitution has cast in all that she had, the whole of her living.