¹ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו׃

¹Now the passover and the [feast of] unleavened bread was after two days. And the chief priests and the scribes were seeking how they might seize him by subtlety and kill him.

²ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם׃

²For they said, Not in the feast, lest perhaps there be a tumult of the people.

³ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו׃

³And when he was in Bethany, in the house of Simon the leper, as he lay at table, there came a woman having an alabaster flask of ointment of pure nard, very costly; and having broken the alabaster flask, she poured it out upon his head.

⁴ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה׃

⁴And there were some indignant in themselves, and saying, Why has this waste been made of the ointment?

⁵כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃

⁵for this ointment could have been sold for more than three hundred denarii and given to the poor. And they spoke very angrily at her.

⁶ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃

⁶But Jesus said, Let her alone; why do ye trouble her? she has wrought a good work as to me;

⁷כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד׃

⁷for ye have the poor always with you, and whenever ye would ye can do them good; but me ye have not always.

⁸את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו׃

⁸What *she* could she has done. She has beforehand anointed my body for the burial.

⁹אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃

⁹And verily I say unto you, Wheresoever these glad tidings may be preached in the whole world, what this [woman] has done shall be also spoken of for a memorial of her.

¹⁰ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃

¹⁰And Judas Iscariote, one of the twelve, went away to the chief priests that he might deliver him up to them;

¹¹והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃

¹¹and they, when they heard it, rejoiced, and promised him to give money. And he sought how he could opportunely deliver him up.

¹²ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃

¹²And the first day of unleavened bread, when they slew the passover, his disciples say to him, Where wilt thou that we go and prepare, that thou mayest eat the passover?

¹³וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃

¹³And he sends two of his disciples, and says to them, Go into the city, and a man shall meet you carrying a pitcher of water; follow him.

¹⁴ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

¹⁴And wheresoever he enters, say to the master of the house, The Teacher says, Where is my guest-chamber where I may eat the passover with my disciples?

¹⁵והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃

¹⁵and *he* will shew you a large upper room furnished ready. There make ready for us.

¹⁶ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את הפסח׃

¹⁶And his disciples went away and came into the city, and found as he had said to them; and they made ready the passover.

¹⁷ויהי בערב ויבא עם שנים העשר׃

¹⁷And when evening was come, he comes with the twelve.

¹⁸ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני׃

¹⁸And as they lay at table and were eating, Jesus said, Verily I say to you, One of you shall deliver me up; he who is eating with me.

¹⁹ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃

¹⁹And they began to be grieved, and to say to him, one by one, Is it *I*? [and another, Is it *I*?]

²⁰ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃

²⁰But he answered and said to them, One of the twelve, he who dips with me in the dish.

²¹הן בן האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר בן האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃

²¹The Son of man goes indeed as it is written concerning him, but woe to that man by whom the Son of man is delivered up; [it were] good for that man if he had not been born.

²²ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃

²²And as they were eating, Jesus, having taken bread, when he had blessed, broke [it], and gave [it] to them, and said, Take [this]: this is my body.

²³ויקח את הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃

²³And having taken [the] cup, when he had given thanks, he gave [it] to them, and they all drank out of it.

²⁴ויאמר להם זה הוא דמי דם הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃

²⁴And he said to them, This is my blood, that of the [new] covenant, that shed for many.

²⁵אמן אמר אני לכם שתה לא אשתה עוד מתנובת הגפן עד היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים׃

²⁵Verily I say to you, I will no more drink at all of the fruit of the vine, until that day when I drink it new in the kingdom of God.

²⁶ואחרי גמרם את ההלל ויצאו אל הר הזיתים׃

²⁶And having sung a hymn, they went out to the mount of Olives.

²⁷ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את הרעה ותפוצין הצאן׃

²⁷And Jesus says to them, All ye shall be offended, for it is written, I will smite the shepherd, and the sheep shall be scattered abroad.

²⁸ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה׃

²⁸But after I am risen, I will go before you into Galilee.

²⁹ויאמר אליו פטרוס גם אם כלם יכשלו אני לא אכשל׃

²⁹But Peter said to him, Even if all should be offended, yet not *I*.

³⁰ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש בי שלש פעמים׃

³⁰And Jesus says to him, Verily I say to thee, that thou to-day, in this night, before [the] cock shall crow twice, thou shalt thrice deny me.

³¹והוא התחזק ויוסף לדבר ויאמר גם כי יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כלם׃

³¹But he said [so much] exceedingly the more, If I should have to die with thee, I will in no wise deny thee. And likewise said they all too.

³²ויבאו אל חצר גת שמני שמו ויאמר אל תלמידיו שבו לכם פה עד אשר אתפלל׃

³²And they come to a place of which the name [is] Gethsemane, and he says to his disciples, Sit here while I shall pray.

³³ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן ויחל להשמים ולמוג׃

³³And he takes with him Peter and James and John, and he began to be amazed and oppressed in spirit.

³⁴ויאמר אליהם נפשי מרה לי עד מות עמדו פה ושקדו׃

³⁴And he says to them, My soul is full of grief even unto death; abide here and watch.

³⁵ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבר נא מעליו השעה הזאת׃

³⁵And, going forward a little, he fell upon the earth; and he prayed that, if it were possible, the hour might pass away from him.

³⁶ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר נא מעלי את הכוס הזאת אך לא את אשר אני רוצה כי אם את אשר אתה׃

³⁶And he said, Abba, Father, all things are possible to thee: take away this cup from me; but not what *I* will, but what *thou* [wilt].

³⁷ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל פטרוס שמעון התישן הכי לא יכלת לשקד שעה אחת׃

³⁷And he comes and finds them sleeping. And he says to Peter, Simon, dost thou sleep? Hast thou not been able to watch one hour?

³⁸שקדו והתפללו פן תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃

³⁸Watch and pray, that ye enter not into temptation. The spirit indeed [is] willing, but the flesh weak.

³⁹ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד הפעם כדברים ההמה׃

³⁹And going away, he prayed again, saying the same thing.

⁴⁰וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה יענהו׃

⁴⁰And returning, he found them again sleeping, for their eyes were heavy; and they knew not what they should answer him.

⁴¹ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב לי כי באה השעה הנה בן האדם נמסר בידי חטאים׃

⁴¹And he comes the third time and says to them, Sleep on now, and take your rest. It is enough; the hour is come; behold, the Son of man is delivered up into the hands of sinners.

⁴²קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃

⁴²Arise, let us go; behold, he that delivers me up has drawn nigh.

⁴³עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃

⁴³And immediately, while he was yet speaking, Judas comes up, [being] one of the twelve, and with him a great crowd, with swords and sticks, from the chief priests and the scribes and the elders.

⁴⁴והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אותו תפשו והוליכהו אל ימלט׃

⁴⁴Now he that delivered him up had given them a sign between them, saying, Whomsoever I shall kiss, that is he; seize him, and lead [him] away safely.

⁴⁵הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק לו׃

⁴⁵And being come, straightway coming up to him, he says, Rabbi, Rabbi; and he covered him with kisses.

⁴⁶וישלחו בו את ידיהם ויתפשהו׃

⁴⁶And they laid their hands upon him and seized him.

⁴⁷ואחד מן העמדים אצלו שלף את חרבו ויך את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו׃

⁴⁷But a certain one of those who stood by, having drawn his sword, struck the bondman of the high priest, and took off his ear.

⁴⁸ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃

⁴⁸And Jesus answering said to them, Are ye come out as against a robber, with swords and sticks to take me?

⁴⁹ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃

⁴⁹I was daily with you teaching in the temple, and ye did not seize me; but [it is] that the scriptures may be fulfilled.

⁵⁰ויעזבו אותו כלם וינוסו׃

⁵⁰And all left him and fled.

⁵¹ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את ערותו ויאחזהו הנערים׃

⁵¹And a certain young man followed him with a linen cloth cast about his naked [body]; and [the young men] seize him;

⁵²והוא עזב את הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃

⁵²but he, leaving the linen cloth behind [him], fled from them naked.

⁵³ויוליכו את ישוע אל הכהן הגדול ויקהלו אתו כל הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים׃

⁵³And they led away Jesus to the high priest. And there come together to him all the chief priests and the elders and the scribes.

⁵⁴ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם המשרתים ויתחמם נגד האור׃

⁵⁴And Peter followed him at a distance, till [he was] within the court of the high priest's palace; and he was sitting with the officers and warming himself in the light [of the fire].

⁵⁵וראשי הכהנים וכל הסנהדרין בקשו עדות על ישוע להמיתו ולא מצאו׃

⁵⁵And the chief priests and the whole sanhedrim sought testimony against Jesus to cause him to be put to death, and did not find [any].

⁵⁶כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שות׃

⁵⁶For many bore false witness against him, and their testimony did not agree.

⁵⁷ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃

⁵⁷And certain persons rose up and bore false witness against him, saying,

⁵⁸שמענו אתו אמר אני אהרס את ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃

⁵⁸*We* heard him saying, *I* will destroy this temple which is made with hands, and in the course of three days I will build another not made with hands.

⁵⁹וגם בזאת עדותם לא שותה׃

⁵⁹And neither thus did their testimony agree.

⁶⁰ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את ישוע לאמר האינך משיב דבר מה זה אלה ענים בך׃

⁶⁰And the high priest, rising up before them all, asked Jesus, saying, Answerest thou nothing? What do these testify against thee?

⁶¹והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך׃

⁶¹But he was silent, and answered nothing. Again the high priest asked him, and says to him, *Thou* art the Christ, the Son of the Blessed?

⁶²ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא עם ענני השמים׃

⁶²And Jesus said, *I* am, and ye shall see the Son of man sitting at the right hand of power, and coming with the clouds of heaven.

⁶³ויקרע הכהן הגדול את בגדיו ויאמר מה לנו עוד לבקש עדים׃

⁶³And the high priest, having rent his clothes, says, What need have we any more of witnesses?

⁶⁴שמעתם את הגדוף מה דעתכם וירשיעהו כלם כי חיב מיתה הוא׃

⁶⁴Ye have heard the blasphemy; what think ye? And they all condemned him to be guilty of death.

⁶⁵ויחלו מהם לרק בו ויחפו את פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על הלחי׃

⁶⁵And some began to spit upon him, and cover up his face, and buffet him, and say to him, Prophesy; and the officers struck him with the palms of their hands.

⁶⁶ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃

⁶⁶And Peter being below in the palace-court, there comes one of the maids of the high priest,

⁶⁷ותרא את פטרוס כי מתחמם הוא ותבט בו ותאמר גם אתה היית עם הנצרי ישוע׃

⁶⁷and seeing Peter warming himself, having looked at him, says, And *thou* wast with the Nazarene, Jesus.

⁶⁸ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל האולם והתרנגל קרא׃

⁶⁸But he denied, saying, I know not nor understand what thou sayest. And he went out into the vestibule; and a cock crew.

⁶⁹ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃

⁶⁹And the maid, seeing him, again began to say to those that stood by, This is [one] of them.

⁷⁰וכמעט אחרי כן גם העמדים שם אמרו אל פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף גלילי אתה ולשונך כלשונם׃

⁷⁰And he again denied. And again, after a little, those that stood by said to Peter, Truly thou art [one] of them, for also thou art a Galilean.

⁷¹ויחל להחרים את נפשו ולהשבע לאמר לא יעדתי את האיש הזה אשר אמרתם׃

⁷¹But he began to curse and to swear, I know not this man of whom ye speak.

⁷²והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את הדבר אשר אמר לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל לבו ויבך׃

⁷²And the second time a cock crew. And Peter remembered the word that Jesus said to him, Before [the] cock crow twice, thou shalt deny me thrice; and when he thought thereon he wept.