¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

¹And he went out thence and came to his own country, and his disciples follow him.

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

²And when sabbath was come he began to teach in the synagogue, and many hearing were amazed, saying, Whence [has] this [man] these things? and what [is] the wisdom that is given to him, and such works of power are done by his hands?

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

³Is not this the carpenter, the son of Mary, and brother of James, and Joses, and Judas, and Simon? and are not his sisters here with us? And they were offended in him.

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁴But Jesus said to them, A prophet is not despised save in his own country, and among [his] kinsmen, and in his own house.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁵And he could not do any work of power there, save that laying his hands on a few infirm persons he healed [them].

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁶And he wondered because of their unbelief. And he went round the villages in a circuit, teaching.

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁷And he calls the twelve to [him]; and he began to send them out two [and] two, and gave to them power over the unclean spirits;

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁸and he commanded them that they should take nothing for the way, save a staff only; no scrip, no bread, no money in their belt;

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

⁹but be shod with sandals, and put not on two body-coats.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹⁰And he said to them, Wheresoever ye shall enter into a house, there remain till ye shall go thence.

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹¹And whatsoever place shall not receive you nor hear you, departing thence, shake off the dust which is under your feet for a testimony to them.

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹²And they went forth and preached that they should repent;

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹³and they cast out many demons, and anointed with oil many infirm, and healed them.

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁴And Herod the king heard [of him] (for his name had become public), and said, John the baptist is risen from among [the] dead, and on this account works of power are wrought by him.

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁵And others said, It is Elias; and others said, It is a prophet, as one of the prophets.

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁶But Herod when he heard [it] said, John whom *I* beheaded, he it is; *he* is risen [from among the dead].

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁷For the same Herod had sent and seized John, and had bound him in prison on account of Herodias, the wife of Philip his brother, because he had married her.

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁸For John said to Herod, It is not lawful for thee to have the wife of thy brother.

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

¹⁹But Herodias kept it [in her mind] against him, and wished to kill him, and could not:

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²⁰for Herod feared John knowing that he was a just and holy man, and kept him safe; and having heard him, did many things, and heard him gladly.

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²¹And a holiday being come, when Herod, on his birthday, made a supper to his grandees, and to the chiliarchs, and the chief [men] of Galilee;

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²²and the daughter of the same Herodias having come in, and danced, pleased Herod and those that were with [him] at table; and the king said to the damsel, Ask of me whatsoever thou wilt and I will give it thee.

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²³And he swore to her, Whatsoever thou shalt ask me I will give thee, to half of my kingdom.

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁴And she went out, and said to her mother, What should I ask? And she said, The head of John the baptist.

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵And immediately going in with haste to the king, she asked saying, I desire that thou give me directly upon a dish the head of John the baptist.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁶And the king, [while] made very sorry, on account of the oaths and those lying at table with [him] would not break his word with her.

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁷And immediately the king, having sent one of the guard, ordered his head to be brought. And he went out and beheaded him in the prison,

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁸and brought his head upon a dish, and gave it to the damsel, and the damsel gave it to her mother.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

²⁹And his disciples having heard [it], came and took up his body, and laid it in a tomb.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³⁰And the apostles are gathered together to Jesus. And they related to him all things, [both] what they had done and what they had taught.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³¹And he said to them, Come ye yourselves apart into a desert place and rest a little. For those coming and those going were many, and they had not leisure even to eat.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³²And they went away apart into a desert place by ship.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³³And many saw them going, and recognised them, and ran together there on foot, out of all the cities, and got [there] before them.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁴And on leaving [the ship] [Jesus] saw a great crowd, and he was moved with compassion for them, because they were as sheep not having a shepherd. And he began to teach them many things.

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁵And when it was already late in the day, his disciples coming to him say, The place is desert, and it is already late in the day;

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁶send them away that they may go into the country and villages around, and buy themselves bread, for they have not anything they can eat.

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁷And he answering said to them, Give *ye* them to eat. And they say to him, Shall we go and buy two hundred denarii worth of bread and give them to eat?

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁸And he says to them, How many loaves have ye? Go [and] see. And when they knew they say, Five, and two fishes.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

³⁹And he ordered them to make them all sit down by companies on the green grass.

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴⁰And they sat down in ranks by hundreds and by fifties.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴¹And having taken the five loaves and the two fishes, looking up to heaven, he blessed, and broke the loaves, and gave [them] to his disciples that they might set [them] before them. And the two fishes he divided among all.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴²And they all ate and were satisfied.

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴³And they took up of fragments the fillings of twelve hand-baskets, and of the fishes.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁴And those that ate of the loaves were five thousand men.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁵And immediately he compelled his disciples to go on board ship, and to go on before to the other side to Bethsaida, while *he* sends the crowd away.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁶And, having dismissed them, he departed into the mountain to pray.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁷And when evening was come, the ship was in the midst of the sea, and *he* alone upon the land.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁸And seeing them labouring in rowing, for the wind was contrary to them, about the fourth watch of the night he comes to them walking on the sea, and would have passed them by.

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁴⁹But they, seeing him walking on the sea, thought that it was an apparition, and cried out.

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵⁰For all saw him and were troubled. And immediately he spoke with them, and says to them, Be of good courage: it is *I*; be not afraid.

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵¹And he went up to them into the ship, and the wind fell. And they were exceedingly beyond measure astonished in themselves and wondered;

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵²for they understood not through the loaves: for their heart was hardened.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵³And having passed over, they came to the land of Gennesaret and made the shore.

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁴And on their coming out of the ship, immediately recognising him,

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁵they ran through that whole country around, and began to carry about those that were ill on couches, where they heard that he was.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃

⁵⁶And wherever he entered into villages, or cities, or the country, they laid the sick in the market-places, and besought him that they might touch if it were only the hem of his garment; and as many as touched him were healed.