¹ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃

¹And the Pharisees and some of the scribes, coming from Jerusalem, are gathered together to him,

²ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃

²and seeing some of his disciples eat bread with defiled, that is, unwashed, hands,

³כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃

³(for the Pharisees and all the Jews, unless they wash their hands diligently, do not eat, holding what has been delivered by the ancients;

⁴ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃

⁴and [on coming] from the market-place, unless they are washed, they do not eat; and there are many other things which they have received to hold, the washing of cups and vessels, and brazen utensils, and couches),

⁵וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃

⁵then the Pharisees and the scribes ask him, Why do thy disciples not walk according to what has been delivered by the ancients, but eat the bread with defiled hands?

⁶ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

⁶But he answering said to them, Well did Esaias prophesy concerning you hypocrites, as it is written, This people honour me with their lips, but their heart is far away from me.

⁷ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

⁷But in vain do they worship me, teaching [as their] teachings commandments of men.

⁸כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃

⁸[For], leaving the commandment of God, ye hold what is delivered by men [to keep] -- washings of vessels and cups, and many other such like things ye do.

⁹ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃

⁹And he said to them, Well do ye set aside the commandment of God, that ye may observe what is delivered by yourselves [to keep].

¹⁰כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

¹⁰For Moses said, Honour thy father and thy mother; and, he who speaks ill of father or mother, let him surely die.

¹¹ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃

¹¹But *ye* say, If a man say to his father or his mother, [It is] corban (that is, gift), whatsoever thou mightest have profit from me by ...

¹²ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃

¹²And ye no longer suffer him to do anything for his father or his mother;

¹³ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃

¹³making void the word of God by your traditional teaching which ye have delivered; and many such like things ye do.

¹⁴ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃

¹⁴And having called again the crowd, he said to them, Hear me, all [of you], and understand:

¹⁵אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃

¹⁵There is nothing from outside a man entering into him which can defile him; but the things which go out from him, those it is which defile the man.

¹⁶כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

¹⁶If any one have ears to hear, let him hear.

¹⁷ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃

¹⁷And when he went indoors from the crowd, his disciples asked him concerning the parable.

¹⁸ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃

¹⁸And he says to them, Are *ye* also thus unintelligent? Do ye not perceive that all that is outside entering into the man cannot defile him,

¹⁹כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃

¹⁹because it does not enter into his heart but into his belly, and goes out into the draught, purging all meats?

²⁰ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃

²⁰And he said, That which goes forth out of the man, that defiles the man.

²¹]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃

²¹For from within, out of the heart of men, go forth evil thoughts, adulteries, fornications, murders,

²²]22-12[׃

²²thefts, covetousness, wickednesses, deceit, licentiousness, a wicked eye, injurious language, haughtiness, folly;

²³כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃

²³all these wicked things go forth from within and defile the man.

²⁴ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃

²⁴And he rose up and went away thence into the borders of Tyre and Sidon; and having entered into a house he would not have any one know [it], and he could not be hid.

²⁵כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃

²⁵But immediately a woman, whose little daughter had an unclean spirit, having heard of him, came and fell at his feet

²⁶והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃

²⁶(and the woman was a Greek, Syrophenician by race), and asked him that he would cast the demon out of her daughter.

²⁷ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

²⁷But [Jesus] said to her, Suffer the children to be first filled; for it is not right to take the children's bread and cast it to the dogs.

²⁸ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃

²⁸But she answered and says to him, Yea, Lord; for even the dogs under the table eat of the children's crumbs.

²⁹ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃

²⁹And he said to her, Because of this word, go thy way, the demon is gone out of thy daughter.

³⁰ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃

³⁰And having gone away to her house she found the demon gone out, and her daughter lying on the bed.

³¹וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃

³¹And again having left the borders of Tyre and Sidon, he came to the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.

³²ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

³²And they bring to him a deaf [man] who could not speak right, and they beseech him that he might lay his hand on him.

³³ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

³³And having taken him away from the crowd apart, he put his fingers to his ears; and having spit, he touched his tongue;

³⁴ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

³⁴and looking up to heaven he groaned, and says to him, Ephphatha, that is, Be opened.

³⁵וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

³⁵And immediately his ears were opened, and the band of his tongue was loosed and he spoke right.

³⁶ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

³⁶And he charged them that they should speak to no one [of it]. But so much the more *he* charged them, so much the more abundantly *they* proclaimed it;

³⁷וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃

³⁷and they were astonished above measure, saying, He does all things well; he makes both the deaf to hear, and the speechless to speak.