¹ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

¹In those days, there being again a great crowd, and they having nothing that they could eat, having called his disciples to [him], he says to them,

²נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

²I have compassion on the crowd, because they have stayed with me already three days and they have not anything they can eat,

³והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

³and if I should dismiss them to their home fasting, they will faint on the way; for some of them are come from far.

⁴ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

⁴And his disciples answered him, Whence shall one be able to satisfy these with bread here in a desert place?

⁵וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

⁵And he asked them, How many loaves have ye? And they said, Seven.

⁶ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

⁶And he commanded the crowd to sit down on the ground. And having taken the seven loaves, he gave thanks, and broke [them] and gave [them] to his disciples, that they might set [them] before [them]; and they set [them] before the crowd.

⁷ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

⁷And they had a few small fishes, and having blessed them, he desired these also to be set before [them].

⁸ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

⁸And they ate and were satisfied. And they took up of fragments that remained seven baskets.

⁹והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

⁹And they [that had eaten] were about four thousand; and he sent them away.

¹⁰אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

¹⁰And immediately going on board ship with his disciples, he came into the parts of Dalmanutha.

¹¹ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

¹¹And the Pharisees went out and began to dispute against him, seeking from him a sign from heaven, tempting him.

¹²ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

¹²And groaning in his spirit, he says, Why does this generation seek a sign? Verily I say unto you, A sign shall in no wise be given to this generation.

¹³ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

¹³And he left them, and going again on board ship, went away to the other side.

¹⁴וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

¹⁴And they forgot to take bread, and save one loaf, they had not [any] with them in the ship.

¹⁵ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

¹⁵And he charged them, saying, Take heed, beware of the leaven of the Pharisees and [of] the leaven of Herod.

¹⁶ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

¹⁶And they reasoned with one another, [saying], It is because we have no bread.

¹⁷וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

¹⁷And Jesus knowing [it], says to them, Why reason ye because ye have no bread? Do ye not yet perceive nor understand? Have ye your heart [yet] hardened?

¹⁸עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

¹⁸Having eyes, see ye not? and having ears, hear ye not? and do ye not remember?

¹⁹כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃

¹⁹When I broke the five loaves for the five thousand, how many hand-baskets full of fragments took ye up? They say to him, Twelve.

²⁰ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃

²⁰And when the seven for the four thousand, the filling of how many baskets of fragments took ye up? And they said, Seven.

²¹ויאמר אליהם איך לא תבינו׃

²¹And he said to them, How do ye not yet understand?

²²ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃

²²And he comes to Bethsaida; and they bring him a blind man, and beseech him that he might touch him.

²³ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃

²³And taking hold of the hand of the blind man he led him forth out of the village, and having spit upon his eyes, he laid his hands upon him, and asked him if he beheld anything.

²⁴ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃

²⁴And having looked up, he said, I behold men, for I see [them], as trees, walking.

²⁵ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק׃

²⁵Then he laid his hands again upon his eyes, and he saw distinctly, and was restored and saw all things clearly.

²⁶וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר׃

²⁶And he sent him to his house, saying, Neither enter into the village, nor tell [it] to any one in the village.

²⁷ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני׃

²⁷And Jesus went forth and his disciples, into the villages of Caesarea-Philippi. And by the way he asked his disciples, saying unto them, Who do men say that I am?

²⁸ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים׃

²⁸And they answered him, saying, John the baptist; and others, Elias; but others, One of the prophets.

²⁹וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃

²⁹And he asked them, But *ye*, who do ye say that I am? And Peter answering says to him, *Thou* art the Christ.

³⁰ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש׃

³⁰And he charged them straitly, in order that they should tell no man about him.

³¹ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃

³¹And he began to teach them that the Son of man must suffer many things, and be rejected of the elders and of the chief priests and of the scribes, and be killed, and after three days rise [again].

³²והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו׃

³²And he spoke the thing openly. And Peter, taking him to [him], began to rebuke him.

³³ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם׃

³³But he, turning round and seeing his disciples, rebuked Peter, saying, Get away behind me, Satan, for thy mind is not on the things that are of God, but on the things that are of men.

³⁴ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי׃

³⁴And having called the crowd with his disciples, he said to them, Whoever desires to come after me, let him deny himself, and take up his cross and follow me.

³⁵כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃

³⁵For whosoever shall desire to save his life shall lose it, but whosoever shall lose his life for my sake and the gospel's shall save it.

³⁶כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו׃

³⁶For what shall it profit a man if he gain the whole world and suffer the loss of his soul?

³⁷או מה יתן איש פדיון נפשו׃

³⁷for what should a man give in exchange for his soul?

³⁸כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים׃

³⁸For whosoever shall be ashamed of me and of my words in this adulterous and sinful generation, of him shall the Son of man also be ashamed when he shall come in the glory of his Father with the holy angels.