¹ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן׃

¹And Korah, the son of Izhar, the son of Kohath, the son of Levi, made bold, and [with him] Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, the sons of Reuben;

²ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם׃

²and they rose up against Moses, with two hundred and fifty men of the children of Israel, princes of the assembly, summoned to the council, men of renown;

³ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה׃

³and they gathered themselves together against Moses and against Aaron, and said to them, It is enough; for all the assembly, all of them are holy, and Jehovah is among them; and why do ye lift up yourselves above the congregation of Jehovah?

⁴וישמע משה ויפל על פניו׃

⁴When Moses heard this, he fell on his face.

⁵וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו׃

⁵And he spoke to Korah and to all his band, saying, Even to-morrow will Jehovah make known who is his, and who is holy; and he will cause him to come near to him; and him whom he has chosen, him will he cause to come near to him.

⁶זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו׃

⁶This do: take you censers, Korah, and all his band,

⁷ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי׃

⁷and put fire therein, and lay incense thereon before Jehovah to-morrow; and it shall be that the man whom Jehovah doth choose, he shall be holy. It is enough, ye sons of Levi!

⁸ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי׃

⁸And Moses said to Korah, Hear, I pray you, ye sons of Levi!

⁹המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם׃

⁹Is it too little for you, that the God of Israel has separated you from the assembly of Israel, to bring you near to himself to do the work of the tabernacle of Jehovah, and to stand before the assembly to minister to them?

¹⁰ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה׃

¹⁰-- that he has brought thee near, and all thy brethren the sons of Levi with thee; and seek ye now the priesthood also?

¹¹לכן אתה וכל עדתך הנעדים על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו עליו׃

¹¹For which cause thou and all thy band are banded together against Jehovah; and Aaron, who is he that ye murmur against him?

¹²וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה׃

¹²And Moses sent to call Dathan and Abiram, the sons of Eliab; but they said, We will not come up!

¹³המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר׃

¹³Is it a small thing that thou hast brought us up out of a land flowing with milk and honey, to kill us in the wilderness, that thou must make thyself altogether a ruler over us?

¹⁴אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה׃

¹⁴Moreover, thou hast not brought us into a land flowing with milk and honey, or given us inheritance of fields and vineyards: wilt thou put out the eyes of these men? we will not come up!

¹⁵ויחר למשה מאד ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם׃

¹⁵Then Moses was very wroth, and said to Jehovah, Have no regard to their oblation: not one ass have I taken from them, neither have I hurt one of them.

¹⁶ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר׃

¹⁶And Moses said to Korah, Be thou and all thy band before Jehovah, thou, and they, and Aaron, to-morrow.

¹⁷וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו׃

¹⁷And take each his censer, and put incense thereon, and present before Jehovah every man his censer, two hundred and fifty censers; and thou, and Aaron, each his censer.

¹⁸ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן׃

¹⁸And they took each his censer, and put fire on them, and laid incense thereon, and stood before the entrance to the tent of meeting, as well as Moses and Aaron.

¹⁹ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל העדה׃

¹⁹And Korah gathered the whole assembly against them to the entrance of the tent of meeting. And the glory of Jehovah appeared to all the assembly.

²⁰וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

²⁰And Jehovah spoke to Moses and to Aaron, saying,

²¹הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע׃

²¹Separate yourselves from the midst of this assembly, and I will consume them in a moment.

²²ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף׃

²²And they fell on their faces, and said, O ùGod, the God of the spirits of all flesh! shall *one* man sin, and wilt thou be wroth with the whole assembly?

²³וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²³And Jehovah spoke to Moses, saying,

²⁴דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם׃

²⁴Speak unto the assembly, saying, Get you up from about the habitation of Korah, Dathan, and Abiram.

²⁵ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל׃

²⁵And Moses rose up and went to Dathan and Abiram; and the elders of Israel followed him.

²⁶וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם׃

²⁶And he spoke to the assembly, saying, Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest ye perish in all their sins.

²⁷ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם׃

²⁷And they got up from the habitation of Koran, Dathan, and Abiram, on every side. And Dathan and Abiram came out, and stood in the entrance of their tents, and their wives, and their sons, and their little ones.

²⁸ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי׃

²⁸And Moses said, Hereby ye shall know that Jehovah has sent me to do all these deeds, for they are not out of my own heart:

²⁹אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני׃

²⁹if these men die as all men die, and are visited with the visitation of all men, Jehovah has not sent me;

³⁰ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה׃

³⁰but if Jehovah make a new thing, and the ground open its mouth, and swallow them up, and all that they have, and they go down alive into Sheol, then ye shall know that these men have despised Jehovah.

³¹ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם׃

³¹And it came to pass when he had ended speaking all these words, that the ground clave apart that was under them.

³²ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש׃

³²And the earth opened its mouth, and swallowed them up, and their households, and all the men that belonged to Korah, and all their property.

³³וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל׃

³³And they went down, they and all that they had, alive into Sheol, and the earth covered them; and they perished from among the congregation.

³⁴וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ׃

³⁴And all Israel that were round about them fled at their cry; for they said, Lest the earth swallow us up!

³⁵ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת׃

³⁵And there came out a fire from Jehovah, and consumed the two hundred and fifty men that had presented incense.

³⁶וידבר יהוה אל משה לאמר׃

³⁶And Jehovah spoke to Moses, saying,

³⁷אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו׃

³⁷Speak to Eleazar the son of Aaron the priest, that he take up the censers out of the burning; and scatter the fire afar; for they are hallowed,

³⁸את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל׃

³⁸the censers of these sinners who have forfeited their life; and they shall make them into broad plates for the covering of the altar; for they presented them before Jehovah, therefore they are hallowed; and they shall be a sign unto the children of Israel.

³⁹ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח׃

³⁹And Eleazar the priest took the copper censers, which they that were burnt had presented; and they were made broad plates for a covering of the altar:

⁴⁰זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו׃

⁴⁰as a memorial to the children of Israel, that no stranger who is not of the seed of Aaron come near to burn incense before Jehovah, that he be not as Korah, and as his band, -- as Jehovah had said to him through Moses.

⁴¹וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה׃

⁴¹And the whole assembly of the children of Israel murmured on the morrow against Moses and against Aaron, saying, Ye have killed the people of Jehovah.

⁴²ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה׃

⁴²And it came to pass, when the assembly was gathered together against Moses and against Aaron, that they looked toward the tent of meeting, and behold, the cloud covered it, and the glory of Jehovah appeared.

⁴³ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד׃

⁴³And Moses and Aaron went before the tent of meeting.

⁴⁴וידבר יהוה אל משה לאמר׃

⁴⁴And Jehovah spoke to Moses, saying,

⁴⁵הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם׃

⁴⁵Get you up from the midst of this assembly, and I will consume them in a moment. And they fell on their faces.

⁴⁶ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף׃

⁴⁶And Moses said to Aaron, Take the censer, and put fire thereon from off the altar, and lay on incense, and carry it quickly to the assembly, and make atonement for them; for there is wrath gone out from Jehovah: the plague is begun.

⁴⁷ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם׃

⁴⁷And Aaron took as Moses had said, and ran into the midst of the congregation; and behold, the plague had begun among the people; and he put on incense, and made atonement for the people.

⁴⁸ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה׃

⁴⁸And he stood between the dead and the living; and the plague was stayed.

⁴⁹ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח׃

⁴⁹Now they that died in the plague were fourteen thousand seven hundred, besides them that had died because of the matter of Korah.

⁵⁰וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה׃

⁵⁰And Aaron returned to Moses to the entrance of the tent of meeting; and the plague was stayed.