¹מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו׃

¹{A Psalm. Of Asaph.} ùGod, Elohim-Jehovah, hath spoken, and called the earth from the rising of the sun unto the going down thereof.

²מציון מכלל יפי אלהים הופיע׃

²Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth.

³יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃

³Our God will come, and will not keep silence: fire shall devour before him, and it shall be very tempestuous round about him.

⁴יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו׃

⁴He will call to the heavens from above, and to the earth, that he may judge his people:

⁵אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃

⁵Gather unto me my godly ones, those that have made a covenant with me by sacrifice!

⁶ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃

⁶And the heavens shall declare his righteousness; for God executeth judgment himself. Selah.

⁷שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃

⁷Hear, my people, and I will speak; O Israel, and I will testify unto thee: I am God, thy God.

⁸לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃

⁸I will not reprove thee for thy sacrifices, or thy burnt-offerings, continually before me;

⁹לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃

⁹I will take no bullock out of thy house, [nor] he-goats out of thy folds:

¹⁰כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף׃

¹⁰For every beast of the forest is mine, the cattle upon a thousand hills;

¹¹ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי׃

¹¹I know all the fowl of the mountains, and the roaming creatures of the field are mine:

¹²אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה׃

¹²If I were hungry, I would not tell thee; for the world is mine, and the fulness thereof.

¹³האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃

¹³Should I eat the flesh of bulls, and drink the blood of goats?

¹⁴זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃

¹⁴Offer unto God thanksgiving, and perform thy vows unto the Most High;

¹⁵וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃

¹⁵And call upon me in the day of trouble; I will deliver thee, and thou shalt glorify me.

¹⁶ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׃

¹⁶But unto the wicked God saith, What hast thou to do to declare my statutes, or that thou shouldest take my covenant into thy mouth,

¹⁷ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃

¹⁷Seeing thou hast hated correction and hast cast my words behind thee?

¹⁸אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃

¹⁸When thou sawest a thief, thou didst take pleasure in him, and thy portion was with adulterers;

¹⁹פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃

¹⁹Thou lettest thy mouth loose to evil, and thy tongue frameth deceit;

²⁰תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי׃

²⁰Thou sittest [and] speakest against thy brother, thou revilest thine own mother's son:

²¹אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃

²¹These [things] hast thou done, and I kept silence; thou thoughtest that I was altogether as thyself: [but] I will reprove thee, and set [them] in order before thine eyes.

²²בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל׃

²²Now consider this, ye that forget +God, lest I tear in pieces, and there be no deliverer.

²³זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃

²³Whoso offereth praise glorifieth me; and to him that ordereth [his] way will I shew the salvation of God.