¹משלי שלמה בן דוד מלך ישראל׃

¹Saalomoni, Taaveti poja, Iisraeli kuninga õpetussõnad

²לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה׃

²tarkuse ja õpetuse tundmaõppimiseks, mõistlike sõnade mõistmiseks,

³לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים׃

³et võtta õpetust targaks käitumiseks, õigluseks ja õiguseks ning õigeks eluviisiks,

⁴לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה׃

⁴et anda kogenematuile oidu, noortele teadmisi ja otsustusvõimet -

⁵ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה׃

⁵kes tark on, see kuuleb seda ja võtab veelgi enam õpetust; kes aru saab, see omandab oskuse

⁶להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם׃

⁶õpetus- ja tähendamissõnade, tarkade meeste ütluste ja nende mõistatuste mõistmiseks.

⁷יראת יהוה ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו׃

⁷Issanda kartus on tunnetuse algus, meeletud põlgavad tarkust ja õpetust.

⁸שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך׃

⁸Kuule, mu poeg, oma isa õpetust ja ära jäta tähele panemata oma ema juhatust,

⁹כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך׃

⁹sest need on su peale ilupärjaks ja kaela ümber keeks!

¹⁰בני אם יפתוך חטאים אל תבא׃

¹⁰Mu poeg! Kui patused sind ahvatlevad, siis ära nõustu!

¹¹אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם׃

¹¹Kui nad ütlevad: 'Tule meiega! Varitseme verd, luurame süütut ilma põhjuseta,

¹²נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור׃

¹²neelame neid otsekui surmavald, elusalt ja tervelt nagu haudaminejaid,

¹³כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל׃

¹³küllap me siis leiame kõiksugust kallist vara ja täidame oma kojad saagiga.

¹⁴גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו׃

¹⁴Heida liisku meie keskel ja meil kõigil olgu ühine kukkur!' -

¹⁵בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם׃

¹⁵siis, mu poeg, ära mine nendega seda teed, hoia oma jalg nende radadelt!

¹⁶כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם׃

¹⁶Sest nende jalad jooksevad kurja poole ja nad tõttavad verd valama.

¹⁷כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף׃

¹⁷Ent asjatu on võrku laotada kõigi tiivuliste nähes:

¹⁸והם לדמם יארבו יצפנו לנפשתם׃

¹⁸sest nad varitsevad omaenese verd, luuravad omaenese hinge.

¹⁹כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח׃

¹⁹Niisugune tee on igaühel, kes ahnitseb kasu: selle omanikult võetakse hing.

²⁰חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה׃

²⁰Tarkus hüüab tänavail, annab oma häält kuulda turgudel,

²¹בראש המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר׃

²¹kisendab lärmakates paikades, kõneleb oma sõnu linnaväravate suus:

²²עד מתי פתים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת׃

²²'Kui kaua te, rumalad, armastate rumalust? Kui kaua meeldib hooplejail hoobelda ja alpidel vihata teadmist?

²³תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם׃

²³Pöörduge minu noomimise alla! Vaata, ma lasen teile voolata oma vaimu, teen teile teatavaks oma sõnad.

²⁴יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי ואין מקשיב׃

²⁴Et ma olen kutsunud, aga te olete tõrkunud, olen sirutanud oma käe, aga ükski pole tähele pannud,

²⁵ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם׃

²⁵ja et te pole hoolinud mitte ühestki minu nõust ega ole tahtnud mu noomimist,

²⁶גם אני באידכם אשחק אלעג בבא פחדכם׃

²⁶siis naeran minagi teie õnnetust, pilkan, kui teie kohkumine tuleb,

²⁷בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃

²⁷kui teie kohkumine tormina tuleb ja teie õnnetus tuulekeerisena saabub, kui häda ja ahastus teile kallale kipuvad.

²⁸אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃

²⁸Siis nad hüüavad mind, aga mina ei vasta, otsivad mind, aga ei leia.

²⁹תחת כי שנאו דעת ויראת יהוה לא בחרו׃

²⁹Sellepärast et nad on vihanud tunnetust ega ole valinud Issanda kartust,

³⁰לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי׃

³⁰et nad ei ole hoolinud minu nõust, vaid on põlastanud kõiki mu noomitusi,

³¹ויאכלו מפרי דרכם וממעצתיהם ישבעו׃

³¹peavad nad siis sööma oma tegude vilja ja küllastuma oma kavatsustest.

³²כי משובת פתים תהרגם ושלות כסילים תאבדם׃

³²Sest rumalaid tapab nende taganemine ja alpe hukkab nende hooletus.

³³ושמע לי ישכן בטח ושאנן מפחד רעה׃

³³Aga kes mind kuulab, võib julgesti elada ja olla muretu, kurja kartmata.'