1לדוד ריבה יהוה את יריבי לחם את לחמי׃
1Taaveti laul. Võitle, Issand, nende vastu, kes minu vastu võitlevad; sõdi nende vastu, kes minu vastu sõdivad!
2החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי׃
2Haara kätte kilp ja kaitsevari ning tõuse mulle abiks!
3והרק חנית וסגר לקראת רדפי אמר לנפשי ישעתך אני׃
3Paljasta piik ja tapper minu tagaajajate vastu; ütle mu hingele: 'Mina olen sinu pääste!'
4יבשו ויכלמו מבקשי נפשי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי׃
4Häbenegu ja jäägu pilgata need, kes kipuvad mu hinge kallale; taganegu häbiga need, kes mõtlevad mulle kurja teha!
5יהיו כמץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה׃
5Olgu nad kui aganad tuule käes ja Issanda ingel paisaku nad maha!
6יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך יהוה רדפם׃
6Nende tee olgu pime ja libe ja Issanda ingel jälitagu neid!
7כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי׃
7Sest ilma põhjuseta on nad seadnud mulle oma varjatud võrgud, ilmaasjata on nad augu õõnestanud mu hingele.
8תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו בשואה יפל בה׃
8Hukatus tulgu talle kätte aimamata ja tema võrk, mille ta salajasse on pannud, püüdku kinni teda ennast; sattugu ta sellesse hukatuseks!
9ונפשי תגיל ביהוה תשיש בישועתו׃
9Aga minu hing ilutsegu Issandas, ta rõõmustugu tema päästest!
10כל עצמותי תאמרנה יהוה מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו׃
10Kõik mu luud-liikmed öelgu: 'Issand, kes on sinu sarnane, kes tõmbad välja hädalise selle käest, kes temast on tugevam, ja viletsa ja vaese tema riisuja käest?'
11יקומון עדי חמס אשר לא ידעתי ישאלוני׃
11Ülekohtused tunnistajad astuvad ette. Mida ma ei tea, seda nad küsivad minult.
12ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי׃
12Nad tasuvad head kurjaga; mu hing on maha jäetud.
13ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב׃
13Aga minul, kui nemad olid haiged, oli kotiriie kuueks; ma kurnasin oma hinge paastumisega; siis tulgu nüüd mu palve nende eest tagasi mu põue!
14כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי׃
14Nagu sõbra, nagu venna pärast ma käisin kurvalt, ja nagu see, kes oma ema leinab, olin ma nukralt kummargil.
15ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃
15Aga kui mina vääratasin, rõõmutsesid nad ja tulid kokku; nad tulid kokku minu vastu, need lööjad, keda ma ei tundnud; nad laimasid ega lõpetanud;
16בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו׃
16nad pilkasid mind ega jäänud vait, nad kiristasid hambaid mu peale.
17אדני כמה תראה השיבה נפשי משאיהם מכפירים יחידתי׃
17Issand, kui kaua sa vaatad seda? Too välja mu hing nende laastamisest, mu ainuke noorte lõvide käest!
18אודך בקהל רב בעם עצום אהללך׃
18Siis ma tänan sind suures koguduses ja kiidan sind hulga rahva seas.
19אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃
19Ärgu minust rõõmustugu need, kes põhjuseta on mu vaenlased; ja kes mind asjata vihkavad, ärgu pilgutagu silmi!
20כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃
20Sest nemad ei räägi, mis rahu toob, vaid mõtlevad petlikke asju nende vastu, kes vaikselt elavad maa peal.
21וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃
21Nad ajasid suu ammuli mu vastu ja ütlesid: 'Paras, paras! Me näeme oma silmaga!'
22ראיתה יהוה אל תחרש אדני אל תרחק ממני׃
22Sina, Issand, näed seda, ära ole vait! Issand, ära ole minust kaugel!
23העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃
23Ärka ja virgu, mu Jumal ja mu Issand, mõistma minule õiglast kohut ja ajama mu riiuasja!
24שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃
24Mõista mulle kohut oma õiglust mööda, Issand, mu Jumal! Ära lase neil rõõmutseda minust!
25אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃
25Ärgu nad öelgu oma südames: 'Paras! Seda meie hing tahtis!' Ärgu nad öelgu: 'Me oleme ta ära neelanud!'
26יבשו ויחפרו יחדו שמחי רעתי ילבשו בשת וכלמה המגדילים עלי׃
26Häbenegu ja kohmetugu ühtlasi need, kes rõõmustavad mu õnnetusest; saagu häbi ja teotus riietuseks neile, kes suurustavad mu vastu!
27ירנו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל יהוה החפץ שלום עבדו׃
27Hõisaku ja rõõmutsegu need, kellel on hea meel minu õigusest, ning öelgu alati: 'Olgu kõrgesti ülistatud Issand, kellele meeldib oma sulase hea käekäik!'
28ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך׃
28Ja mu keel kõnelgu sinu õiglusest ja kiitku sind päevast päeva!