¹ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

¹Io avevo dunque meco stesso determinato di non venire a voi per rattristarvi una seconda volta.

²כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

²Perché, se io vi contristo, chi sarà dunque colui che mi rallegrerà, se non colui che sarà stato da me contristato?

³וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

³E vi ho scritto a quel modo onde, al mio arrivo, io non abbia tristezza da coloro dai quali dovrei avere allegrezza; avendo di voi tutti fiducia che la mia allegrezza è l’allegrezza di tutti voi.

⁴כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

⁴Poiché in grande afflizione ed in angoscia di cuore vi scrissi con molte lagrime, non già perché foste contristati, ma perché conosceste l’amore che nutro abbondantissimo per voi.

⁵ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

⁵Or se qualcuno ha cagionato tristezza, egli non ha contristato me, ma, in parte, per non esagerare, voi tutti.

⁶ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

⁶Basta a quel tale la riprensione inflittagli dalla maggioranza;

⁷ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

⁷onde ora, al contrario, dovreste piuttosto perdonarlo e confortarlo, che talora non abbia a rimaner sommerso da soverchia tristezza.

⁸על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

⁸Perciò vi prego di confermargli l’amor vostro;

⁹כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

⁹poiché anche per questo vi ho scritto: per conoscere alla prova se siete ubbidienti in ogni cosa.

¹⁰ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

¹⁰Or a chi voi perdonate qualcosa, perdono anch’io; poiché anch’io quel che ho perdonato, se ho perdonato qualcosa, l’ho fatto per amor vostro, nel cospetto di Cristo,

¹¹פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

¹¹affinché non siamo soverchiati da Satana, giacché non ignoriamo le sue macchinazioni.

¹²ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

¹²Or essendo venuto a Troas per l’Evangelo di Cristo ed essendomi aperta una porta nel Signore,

¹³לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

¹³non ebbi requie nel mio spirito perché non vi trovai Tito, mio fratello; così, accomiatatomi da loro, partii per la Macedonia.

¹⁴אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

¹⁴Ma grazie siano rese a Dio che sempre ci conduce in trionfo in Cristo, e che per mezzo nostro spande da per tutto il profumo della sua conoscenza.

¹⁵כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

¹⁵Poiché noi siamo dinanzi a Dio il buon odore di Cristo fra quelli che son sulla via della salvezza e fra quelli che son sulla via della perdizione;

¹⁶לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

¹⁶a questi, un odore di morte, a morte; a quelli, un odore di vita, a vita. E chi è sufficiente a queste cose?

¹⁷כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

¹⁷Poiché noi non siamo come quei molti che adulterano la parola di Dio; ma parliamo mossi da sincerità, da parte di Dio, in presenza di Dio, in Cristo.