¹לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

¹Per tutto v’è il suo tempo, v’è il suo momento per ogni cosa sotto il cielo:

²עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

²un tempo per nascere e un tempo per morire; un tempo per piantare e un tempo per svellere ciò ch’è piantato;

³עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

³un tempo per uccidere e un tempo per guarire; un tempo per demolire e un tempo per costruire;

⁴עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

⁴un tempo per piangere e un tempo per ridere; un tempo per far cordoglio e un tempo per ballare;

⁵עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

⁵un tempo per gettar via pietre e un tempo per raccoglierle; un tempo per abbracciare e un tempo per astenersi dagli abbracciamenti;

⁶עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

⁶un tempo per cercare e un tempo per perdere; un tempo per conservare e un tempo per buttar via;

⁷עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

⁷un tempo per strappare e un tempo per cucire; un tempo per tacere e un tempo per parlare;

⁸עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

⁸un tempo per amare e un tempo per odiare; un tempo per la guerra e un tempo per la pace.

⁹מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

⁹Che profitto trae dalla sua fatica colui che lavora?

¹⁰ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

¹⁰Io ho visto le occupazioni che Dio dà agli uomini perché vi si affatichino.

¹¹את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

¹¹Dio ha fatto ogni cosa bella al suo tempo; egli ha perfino messo nei loro cuori il pensiero della eternità, quantunque l’uomo non possa comprendere dal principio alla fine l’opera che Dio ha fatta.

¹²ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

¹²Io ho riconosciuto che non v’è nulla di meglio per loro del rallegrarsi e del procurarsi del benessere durante la loro vita,

¹³וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

¹³ma che se uno mangia, beve e gode del benessere in mezzo a tutto il suo lavoro, è un dono di Dio.

¹⁴ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

¹⁴Io ho riconosciuto che tutto quello che Dio fa è per sempre; niente v’è da aggiungervi, niente da togliervi; e che Dio fa così perché gli uomini lo temano.

¹⁵מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

¹⁵Ciò che è, è già stato prima, e ciò che sarà è già stato, e Dio riconduce ciò ch’è passato.

¹⁶ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

¹⁶Ho anche visto sotto il sole che nel luogo stabilito per giudicare v’è della empietà, e che nel luogo stabilito per la giustizia v’è della empietà,

¹⁷אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

¹⁷e ho detto in cuor mio: "Iddio giudicherà il giusto e l’empio poiché v’è un tempo per il giudicio di qualsivoglia azione e, nel luogo fissato, sarà giudicata ogni opera".

¹⁸אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

¹⁸Io ho detto in cuor mio: "Così è, a motivo dei figliuoli degli uomini perché Dio li metta alla prova, ed essi stessi riconoscano che non sono che bestie".

¹⁹כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

¹⁹Poiché la sorte de’ figliuoli degli uomini è la sorte delle bestie; agli uni e alle altre tocca la stessa sorte; come muore l’uno, così muore l’altra; hanno tutti un medesimo soffio, e l’uomo non ha superiorità di sorta sulla bestia; poiché tutto è vanità.

²⁰הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

²⁰Tutti vanno in un medesimo luogo; tutti vengon dalla polvere, e tutti ritornano alla polvere.

²¹מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

²¹Chi sa se il soffio dell’uomo sale in alto, e se il soffio della bestia scende in basso nella terra?

²²וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

²²Io ho dunque visto che non v’è nulla di meglio per l’uomo del rallegrarsi, nel compiere il suo lavoro; tale è la sua parte; poiché chi lo farà tornare per godere di ciò che verrà dopo di lui?