¹וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃

¹Propose loro ancora questa parabola per mostrare che doveano del continuo pregare e non stancarsi.

²ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃

²In una certa città v’era un giudice, che non temeva Iddio né avea rispetto per alcun uomo;

³ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃

³e in quella città vi era una vedova, la quale andava da lui dicendo: Fammi giustizia del mio avversario.

⁴וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃

⁴Ed egli per un tempo non volle farlo; ma poi disse fra sé: benché io non tema Iddio e non abbia rispetto per alcun uomo,

⁵אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃

⁵pure, poiché questa vedova mi dà molestia, le farò giustizia, che talora, a forza di venire, non finisca col rompermi la testa.

⁶ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃

⁶E il Signore disse: Ascoltate quel che dice il giudice iniquo.

⁷והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃

⁷E Dio non farà egli giustizia ai suoi eletti che giorno e notte gridano a lui, e sarà egli tardo per loro?

⁸אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃

⁸Io vi dico che farà loro prontamente giustizia. Ma quando il Figliuol dell’uomo verrà, troverà egli la fede sulla terra?

⁹ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃

⁹E disse ancora questa parabola per certuni che confidavano in se stessi di esser giusti e disprezzavano gli altri:

¹⁰שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃

¹⁰Due uomini salirono al tempio per pregare; l’uno Fariseo, e l’altro pubblicano.

¹¹ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃

¹¹Il Fariseo, stando in piè, pregava così dentro di sé: O Dio, ti ringrazio ch’io non sono come gli altri uomini, rapaci, ingiusti, adulteri; né pure come quel pubblicano.

¹²אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃

¹²Io digiuno due volte la settimana; pago la decima su tutto quel che posseggo.

¹³והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃

¹³Ma il pubblicano, stando da lungi, non ardiva neppure alzar gli occhi al cielo; ma si batteva il petto, dicendo: O Dio, sii placato verso me peccatore!

¹⁴אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃

¹⁴Io vi dico che questi scese a casa sua giustificato, piuttosto che quell’altro; perché chiunque s’innalza sarà abbassato; ma chi si abbassa sarà innalzato.

¹⁵ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃

¹⁵Or gli recavano anche i bambini, perché li toccasse; ma i discepoli, veduto questo, sgridavano quelli che glieli recavano.

¹⁶ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃

¹⁶Ma Gesù chiamò a sé i bambini, e disse: Lasciate i piccoli fanciulli venire a me, e non glielo vietate, perché di tali è il regno di Dio.

¹⁷אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃

¹⁷In verità io vi dico che chiunque non avrà ricevuto il regno di Dio come un piccolo fanciullo, non entrerà punto in esso.

¹⁸וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃

¹⁸E uno dei principali lo interrogò, dicendo: Maestro buono, che farò io per ereditare la vita eterna?

¹⁹ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃

¹⁹E Gesù gli disse: Perché mi chiami buono? Nessuno è buono, salvo uno solo, cioè Iddio.

²⁰את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃

²⁰Tu sai i comandamenti: Non commettere adulterio; non uccidere; non rubare; non dir falsa testimonianza; onora tuo padre e tua madre.

²¹ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃

²¹Ed egli rispose: Tutte queste cose io le ho osservate fin dalla mia giovinezza.

²²וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃

²²E Gesù, udito questo, gli disse: Una cosa ti manca ancora; vendi tutto ciò che hai, e distribuiscilo ai poveri, e tu avrai un tesoro nel cielo; poi vieni e seguitami.

²³ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃

²³Ma egli, udite queste cose, ne fu grandemente attristato, perché era molto ricco.

²⁴וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃

²⁴E Gesù, vedendolo a quel modo, disse: Quanto malagevolmente coloro che hanno delle ricchezze entreranno nel regno di Dio!

²⁵כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃

²⁵Poiché è più facile a un cammello passare per la cruna d’un ago, che ad un ricco entrare nel regno di Dio.

²⁶ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃

²⁶E quelli che udiron questo dissero: Chi dunque può esser salvato?

²⁷ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃

²⁷Ma egli rispose: Le cose impossibili agli uomini sono possibili a Dio.

²⁸ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃

²⁸E Pietro disse: Ecco, noi abbiam lasciato le nostre case, e t’abbiam seguitato.

²⁹ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃

²⁹Ed egli disse loro: Io vi dico in verità che non v’è alcuno che abbia lasciato casa, o moglie, o fratelli, o genitori, o figliuoli per amor del regno di Dio,

³⁰ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃

³⁰il quale non ne riceva molte volte tanto in questo tempo, e nel secolo avvenire la vita eterna.

³¹ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃

³¹Poi, presi seco i dodici, disse loro: Ecco, noi saliamo a Gerusalemme, e saranno adempiute rispetto al Figliuol dell’uomo tutte le cose scritte dai profeti;

³²כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃

³²poiché egli sarà dato in man de’ Gentili, e sarà schernito ed oltraggiato e gli sputeranno addosso;

³³ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃

³³e dopo averlo flagellato, l’uccideranno; ma il terzo giorno risusciterà.

³⁴והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃

³⁴Ed essi non capirono nulla di queste cose; quel parlare era per loro oscuro, e non intendevano le cose dette loro.

³⁵ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃

³⁵Or avvenne che com’egli si avvicinava a Gerico, un certo cieco sedeva presso la strada, mendicando;

³⁶וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃

³⁶e, udendo la folla che passava, domandò che cosa fosse.

³⁷ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃

³⁷E gli fecero sapere che passava Gesù il Nazareno.

³⁸ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃

³⁸Allora egli gridò: Gesù figliuol di Davide, abbi pietà di me!

³⁹וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃

³⁹E quelli che precedevano lo sgridavano perché tacesse; ma lui gridava più forte: Figliuol di Davide, abbi pietà di me!

⁴⁰ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃

⁴⁰E Gesù, fermatosi, comandò che gli fosse menato; e quando gli fu vicino, gli domandò:

⁴¹מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃

⁴¹Che vuoi tu ch’io ti faccia? Ed egli disse: Signore, ch’io ricuperi la vista.

⁴²ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃

⁴²E Gesù gli disse: Ricupera la vista; la tua fede t’ha salvato.

⁴³ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃

⁴³E in quell’istante ricuperò la vista, e lo seguiva glorificando Iddio; e tutto il popolo, veduto ciò, diede lode a Dio.