¹ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃

¹Poi si partì di là e venne nel suo paese e i suoi discepoli lo seguitarono.

²וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃

²E venuto il sabato, si mise ad insegnar nella sinagoga; e la maggior parte, udendolo, stupivano dicendo: Donde ha costui queste cose? e che sapienza è questa che gli è data? e che cosa sono cotali opere potenti fatte per mano sua?

³הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃

³Non è costui il falegname, il figliuol di Maria, e il fratello di Giacomo e di Giosè, di Giuda e di Simone? E le sue sorelle non stanno qui da noi? E si scandalizzavano di lui.

⁴ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃

⁴Ma Gesù diceva loro: Niun profeta è sprezzato se non nella sua patria e tra i suoi parenti e in casa sua.

⁵ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃

⁵E non poté far quivi alcun’opera potente, salvo che, imposte le mani ad alcuni pochi infermi, li guarì.

⁶ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃

⁶E si maravigliava della loro incredulità. E andava attorno per i villaggi circostanti, insegnando.

⁷ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃

⁷Poi chiamò a sé i dodici e cominciò a mandarli a due a due; e dette loro potestà sugli spiriti immondi.

⁸ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃

⁸E comandò loro di non prender nulla per viaggio, se non un bastone soltanto; non pane, non sacca, non danaro nella cintura:

⁹רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃

⁹ma di calzarsi di sandali e di non portar tunica di ricambio.

¹⁰ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃

¹⁰E diceva loro: Dovunque sarete entrati in una casa, trattenetevi quivi, finché non ve ne andiate di là;

¹¹וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃

¹¹e se in qualche luogo non vi ricevono né v’ascoltano, andandovene di là, scotetevi la polvere di sotto ai piedi; e ciò serva loro di testimonianza.

¹²ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃

¹²E partiti, predicavano che la gente si ravvedesse;

¹³ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃

¹³cacciavano molti demoni, ungevano d’olio molti infermi e li guarivano.

¹⁴וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

¹⁴Ora il re Erode udì parlar di Gesù (ché la sua rinomanza s’era sparsa), e diceva: Giovanni Battista è risuscitato dai morti; ed è per questo che agiscono in lui le potenze miracolose.

¹⁵ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

¹⁵Altri invece dicevano: E’ Elia! Ed altri: E’ un profeta come quelli di una volta.

¹⁶וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

¹⁶Ma Erode, udito ciò, diceva: Quel Giovanni ch’io ho fatto decapitare, è lui che è risuscitato!

¹⁷כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

¹⁷Poiché esso Erode avea fatto arrestare Giovanni e l’avea fatto incatenare in prigione a motivo di Erodiada, moglie di Filippo suo fratello, ch’egli, Erode, avea sposata.

¹⁸יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

¹⁸Giovanni infatti gli diceva: E’ non t’è lecito di tener la moglie di tuo fratello!

¹⁹ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

¹⁹Ed Erodiada gli serbava rancore e bramava di farlo morire, ma non poteva;

²⁰כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

²⁰perché Erode avea soggezione di Giovanni, sapendolo uomo giusto e santo, e lo proteggeva; dopo averlo udito era molto perplesso, e l’ascoltava volentieri.

²¹ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

²¹Ma venuto un giorno opportuno che Erode, nel suo natalizio, fece un convito ai grandi della sua corte, ai capitani ad ai primi della Galilea,

²²ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

²²la figliuola della stessa Erodiada, essendo entrata, ballò e piacque ad Erode ed ai commensali. E il re disse alla fanciulla: Chiedimi quello che vuoi e te lo darò.

²³וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

²³E le giurò: Ti darò quel che mi chiederai; fin la metà del mio regno.

²⁴ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

²⁴Costei, uscita, domandò a sua madre: Che chiederò? E quella le disse: La testa di Giovanni Battista.

²⁵ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

²⁵E rientrata subito frettolosamente dal re, gli fece così la domanda: Voglio che sul momento tu mi dia in un piatto la testa di Giovanni Battista.

²⁶ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

²⁶Il re ne fu grandemente attristato; ma a motivo de’ giuramenti fatti e dei commensali, non volle dirle di no;

²⁷ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

²⁷e mandò subito una guardia con l’ordine di portargli la testa di lui.

²⁸וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

²⁸E quegli andò, lo decapitò nella prigione, e ne portò la testa in un piatto, e la dette alla fanciulla, e la fanciulla la dette a sua madre.

²⁹וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃

²⁹I discepoli di Giovanni, udita la cosa, andarono a prendere il suo corpo e lo deposero in un sepolcro.

³⁰ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃

³⁰Or gli apostoli, essendosi raccolti presso Gesù gli riferirono tutto quello che avean fatto e insegnato.

³¹ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃

³¹Ed egli disse loro: Venitevene ora in disparte, in luogo solitario, e riposatevi un po’. Difatti, era tanta la gente che andava e veniva, che essi non aveano neppur tempo di mangiare.

³²וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃

³²Partirono dunque nella barca per andare in un luogo solitario in disparte.

³³וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃

³³E molti li videro partire e li riconobbero; e da tutte le città accorsero là a piedi e vi giunsero prima di loro.

³⁴ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃

³⁴E come Gesù fu sbarcato, vide una gran moltitudine e n’ebbe compassione, perché erano come pecore che non hanno pastore; e si mise ad insegnar loro molte cose.

³⁵ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃

³⁵Ed essendo già tardi, i discepoli gli s’accostarono e gli dissero: Questo luogo è deserto ed è già tardi;

³⁶שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃

³⁶licenziali, affinché vadano per le campagne e per i villaggi d’intorno a comprarsi qualcosa da mangiare.

³⁷ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃

³⁷Ma egli rispose loro: Date lor voi da mangiare. Ed essi a lui: Andremo noi a comprare per dugento danari di pane e daremo loro da mangiare?

³⁸ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃

³⁸Ed egli domandò loro: Quanti pani avete? andate a vedere. Ed essi, accertatisi, risposero: Cinque, e due pesci.

³⁹ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃

³⁹Allora egli comandò loro di farli accomodar tutti a brigate sull’erba verde;

⁴⁰וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃

⁴⁰e si assisero per gruppi di cento e di cinquanta.

⁴¹ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃

⁴¹Poi Gesù prese i cinque pani e i due pesci, e levati gli occhi al cielo, benedisse e spezzò i pani, e li dava ai discepoli, affinché li mettessero dinanzi alla gente; e i due pesci spartì pure fra tutti.

⁴²ויאכלו כלם וישבעו׃

⁴²E tutti mangiarono e furon sazi;

⁴³וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃

⁴³e si portaron via dodici ceste piene di pezzi di pane, ed anche i resti dei pesci.

⁴⁴והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃

⁴⁴E quelli che avean mangiato i pani erano cinquemila uomini.

⁴⁵ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃

⁴⁵Subito dopo Gesù obbligò i suoi discepoli a montar nella barca e a precederlo sull’altra riva, verso Betsaida, mentre egli licenzierebbe la moltitudine.

⁴⁶ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃

⁴⁶E preso commiato, se ne andò sul monte a pregare.

⁴⁷ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃

⁴⁷E fattosi sera, la barca era in mezzo al mare ed egli era solo a terra.

⁴⁸וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃

⁴⁸E vedendoli che si affannavano a remare perché il vento era loro contrario, verso la quarta vigilia della notte, andò alla loro volta, camminando sul mare; e voleva oltrepassarli;

⁴⁹והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃

⁴⁹ma essi, vedutolo camminar sul mare, pensarono che fosse un fantasma e si dettero a gridare;

⁵⁰כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃

⁵⁰perché tutti lo videro e ne furono sconvolti. Ma egli subito parlò loro e disse: State di buon cuore, son io; non temete!

⁵¹וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃

⁵¹E montò nella barca con loro, e il vento s’acquetò; ed essi più che mai sbigottirono in loro stessi,

⁵²כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃

⁵²perché non avean capito il fatto de’ pani, anzi il cuor loro era indurito.

⁵³ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃

⁵³Passati all’altra riva, vennero a Gennesaret e vi presero terra.

⁵⁴ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃

⁵⁴E come furono sbarcati, subito la gente, riconosciutolo,

⁵⁵וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃

⁵⁵corse per tutto il paese e cominciarono a portare qua e là i malati sui loro lettucci, dovunque sentivano dire ch’egli si trovasse.

⁵⁶ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃

⁵⁶E da per tutto dov’egli entrava, ne’ villaggi, nelle città, e nelle campagne, posavano gl’infermi per le piazze e lo pregavano che li lasciasse toccare non foss’altro che il lembo del suo vestito. E tutti quelli che lo toccavano, erano guariti.