¹ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃

¹E giunsero all’altra riva del mare nel paese de’ Geraseni.

²והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃

²E come Gesù fu smontato dalla barca, subito gli venne incontro dai sepolcri un uomo posseduto da uno spirito immondo,

³ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃

³il quale nei sepolcri avea la sua dimora; e neppure con una catena poteva più alcuno tenerlo legato;

⁴כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃

⁴poiché spesso era stato legato con ceppi e catene; e le catene erano state da lui rotte, ed i ceppi spezzati, e niuno avea forza da domarlo.

⁵ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃

⁵E di continuo, notte e giorno, fra i sepolcri e su per i monti, andava urlando e percotendosi con delle pietre.

⁶ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃

⁶Or quand’ebbe veduto Gesù da lontano, corse e gli si prostrò dinanzi;

⁷ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃

⁷e dato un gran grido, disse: Che v’è fra me e te, o Gesù, Figliuolo dell’Iddio altissimo? Io ti scongiuro, in nome di Dio, di non tormentarmi;

⁸כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃

⁸perché Gesù gli diceva: Spirito immondo, esci da quest’uomo!

⁹וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃

⁹E Gesù gli domandò: Qual è il tuo nome? Ed egli rispose: Il mio nome è Legione perché siamo molti.

¹⁰ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃

¹⁰E lo pregava con insistenza che non li mandasse via dal paese.

¹¹ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃

¹¹Or quivi pel monte stava a pascolare un gran branco di porci.

¹²ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃

¹²E gli spiriti lo pregarono dicendo: Mandaci ne’ porci, perché entriamo in essi.

¹³וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃

¹³Ed egli lo permise loro. E gli spiriti immondi, usciti, entrarono ne’ porci, ed il branco si avventò giù a precipizio nel mare.

¹⁴וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃

¹⁴Eran circa duemila ed affogarono nel mare. E quelli che li pasturavano fuggirono e portaron la notizia in città e per la campagna; e la gente andò a vedere ciò che era avvenuto.

¹⁵ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃

¹⁵E vennero a Gesù, e videro l’indemoniato seduto, vestito ed in buon senno, lui che aveva avuto la legione; e s’impaurirono.

¹⁶ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃

¹⁶E quelli che aveano visto, raccontarono loro ciò che era avvenuto all’indemoniato e il fatto de’ porci.

¹⁷ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃

¹⁷Ed essi presero a pregar Gesù che se ne andasse dai loro confini,

¹⁸ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃

¹⁸E come egli montava nella barca, l’uomo che era stato indemoniato lo pregava di poter stare con lui.

¹⁹ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃

¹⁹E Gesù non glielo permise, ma gli disse: Va’ a casa tua dai tuoi, e racconta loro le grandi cose che il Signore ti ha fatto, e come egli ha avuto pietà di te.

²⁰וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃

²⁰E quello se ne andò e cominciò a pubblicare per la Decapoli le grandi cose che Gesù aveva fatto per lui. E tutti si maravigliarono.

²¹וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃

²¹Ed essendo Gesù passato di nuovo in barca all’altra riva, una gran moltitudine si radunò attorno a lui; ed egli stava presso il mare.

²²והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃

²²Ed ecco venire uno dei capi della sinagoga, chiamato Iairo, il quale, vedutolo, gli si getta ai piedi

²³ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃

²³e lo prega istantemente, dicendo: La mia figliuola è agli estremi. Vieni a metter sopra lei le mani, affinché sia salva e viva.

²⁴וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃

²⁴E Gesù andò con lui, e gran moltitudine lo seguiva e l’affollava.

²⁵ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃

²⁵Or una donna che avea un flusso di sangue da dodici anni,

²⁶והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃

²⁶e molto avea sofferto da molti medici, ed avea speso tutto il suo senz’alcun giovamento, anzi era piuttosto peggiorata,

²⁷ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃

²⁷avendo udito parlar di Gesù, venne per di dietro fra la calca e gli toccò la vesta, perché diceva:

²⁸כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃

²⁸Se riesco a toccare non foss’altro che le sue vesti, sarò salva.

²⁹וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃

²⁹E in quell’istante il suo flusso ristagnò; ed ella sentì nel corpo d’esser guarita di quel flagello.

³⁰וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃

³⁰E subito Gesù, conscio della virtù ch’era emanata da lui, voltosi indietro in quella calca, disse: Chi mi ha toccato le vesti?

³¹ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃

³¹E i suoi discepoli gli dicevano: Tu vedi come la folla ti si serra addosso e dici: Chi mi ha toccato?

³²ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃

³²Ed egli guardava attorno per vedere colei che avea ciò fatto.

³³ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃

³³Ma la donna, paurosa e tremante, ben sapendo quel che era avvenuto in lei, venne e gli si gettò ai piedi, e gli disse tutta la verità.

³⁴ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃

³⁴Ma Gesù le disse: Figliuola, la tua fede t’ha salvata; vattene in pace e sii guarita del tuo flagello.

³⁵עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃

³⁵Mentr’egli parlava ancora, ecco arrivar gente da casa del capo della sinagoga, che gli dice: La tua figliuola è morta; perché incomodare più oltre il Maestro?

³⁶וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃

³⁶Ma Gesù, inteso quel che si diceva, disse al capo della sinagoga: Non temere; solo abbi fede!

³⁷ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃

³⁷E non permise ad alcuno di accompagnarlo, salvo che a Pietro, a Giacomo e a Giovanni, fratello di Giacomo.

³⁸ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃

³⁸E giungono a casa del capo della sinagoga; ed egli vede del tumulto e gente che piange ed urla forte.

³⁹ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃

³⁹Ed entrato, dice loro: Perché fate tanto strepito e piangete? La fanciulla non è morta, ma dorme.

⁴⁰וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃

⁴⁰E si ridevano di lui. Ma egli, messili tutti fuori, prende seco il padre la madre della fanciulla e quelli che eran con lui, ed entra là dove era la fanciulla.

⁴¹ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃

⁴¹E presala per la mano le dice: Talithà cumì! che interpretato vuole dire: Giovinetta, io tel dico, lèvati!

⁴²ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃

⁴²E tosto la giovinetta s’alzò e camminava, perché avea dodici anni. E furono subito presi da grande stupore;

⁴³ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃

⁴³ed egli comandò loro molto strettamente che non lo risapesse alcuno: e disse loro che le fosse dato da mangiare.