¹משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃

¹Cantico di Asaf. Ascolta, popolo mio, il mio insegnamento; porgete gli orecchi alle parole della mia bocca!

²אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃

²Io aprirò la mia bocca per proferir parabole, esporrò i misteri de’ tempi antichi.

³אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃

³Quel che noi abbiamo udito e conosciuto, e che i nostri padri ci hanno raccontato,

⁴לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃

⁴non lo celeremo ai loro figliuoli; diremo alla generazione avvenire le lodi dell’Eterno, e la sua potenza e le maraviglie ch’egli ha operato.

⁵ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃

⁵Egli stabilì una testimonianza in Giacobbe, e pose una legge in Israele, ch’egli ordinò ai nostri padri di far conoscere ai loro figliuoli,

⁶למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃

⁶perché fossero note alla generazione avvenire, ai figliuoli che nascerebbero, i quali alla loro volta le narrerebbero ai loro figliuoli,

⁷וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃

⁷ond’essi ponessero in Dio la loro speranza e non dimenticassero le opere di Dio, ma osservassero i suoi comandamenti;

⁸ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

⁸e non fossero come i loro padri, una generazione caparbia e ribelle, una generazione dal cuore incostante, e il cui spirito non fu fedele a Dio.

⁹בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃

⁹I figliuoli di Efraim, gente di guerra, buoni arcieri, voltaron le spalle il dì della battaglia.

¹⁰לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃

¹⁰Non osservarono il patto di Dio, e ricusarono di camminar secondo la sua legge;

¹¹וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃

¹¹e dimenticarono le sue opere e i prodigi ch’egli avea loro fatto vedere.

¹²נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃

¹²Egli avea compiuto maraviglie in presenza de’ loro padri, nel paese d’Egitto, nelle campagne di Zoan.

¹³בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃

¹³Fendé il mare e li fece passare, e fermò le acque come in un mucchio.

¹⁴וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃

¹⁴Di giorno li guidò con una nuvola, e tutta la notte con una luce di fuoco.

¹⁵יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃

¹⁵Schiantò rupi nel deserto, e li abbeverò copiosamente, come da gorghi.

¹⁶ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃

¹⁶Fece scaturire ruscelli dalla roccia e ne fece scender dell’acque a guisa di fiumi.

¹⁷ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

¹⁷Ma essi continuarono a peccare contro di lui, a ribellarsi contro l’Altissimo, nel deserto;

¹⁸וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃

¹⁸e tentarono Dio in cuor loro, chiedendo cibo a lor voglia.

¹⁹וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

¹⁹E parlarono contro Dio, dicendo: Potrebbe Dio imbandirci una mensa nel deserto?

²⁰הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃

²⁰Ecco, egli percosse la roccia e ne colarono acque, ne traboccaron torrenti; potrebb’egli darci anche del pane, e provveder di carne il suo popolo?

²¹לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃

²¹Perciò l’Eterno, avendoli uditi, s’adirò fieramente, e un fuoco s’accese contro Giacobbe, e l’ira sua si levò contro Israele,

²²כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃

²²perché non aveano creduto in Dio, né avevano avuto fiducia nella sua salvazione;

²³ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃

²³eppure egli comandò alle nuvole di sopra, e aprì le porte del cielo,

²⁴וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃

²⁴e fece piover su loro manna da mangiare, e dette loro del frumento del cielo.

²⁵לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃

²⁵L’uomo mangiò del pane dei potenti; egli mandò loro del cibo a sazietà.

²⁶יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃

²⁶Fece levare in cielo il vento orientale, e con la sua potenza addusse il vento di mezzodì;

²⁷וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃

²⁷fece piover su loro della carne come polvere, degli uccelli alati, numerosi come la rena del mare;

²⁸ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃

²⁸e li fece cadere in mezzo al loro campo, d’intorno alle loro tende.

²⁹ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃

²⁹Così essi mangiarono e furon ben satollati, e Dio mandò loro quel che aveano bramato.

³⁰לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃

³⁰Non si erano ancora distolti dalle loro brame, avevano ancora il loro cibo in bocca,

³¹ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃

³¹quando l’ira di Dio si levò contro loro, e ne uccise tra i più fiorenti, e abbatté i giovani d’Israele.

³²בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃

³²Con tutto ciò peccarono ancora, e non credettero alle sue maraviglie.

³³ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃

³³Ond’egli consumò i loro giorni in vanità, e i loro anni in ispaventi.

³⁴אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

³⁴Quand’ei li uccideva, essi lo ricercavano e tornavano bramosi di ritrovare Iddio;

³⁵ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃

³⁵e si ricordavano che Dio era la loro ròcca, l’Iddio altissimo il loro redentore.

³⁶ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃

³⁶Essi però lo lusingavano con la loro bocca, e gli mentivano con la loro lingua.

³⁷ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃

³⁷Il loro cuore non era diritto verso lui, e non eran fedeli al suo patto.

³⁸והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃

³⁸Ma egli, che è pietoso, che perdona l’iniquità e non distrugge il peccatore, più volte rattenne la sua ira, e non lasciò divampare tutto il suo cruccio.

³⁹ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃

³⁹Ei si ricordò ch’essi erano carne, un fiato che passa e non ritorna.

⁴⁰כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

⁴⁰Quante volte si ribellarono a lui nel deserto, e lo contristarono nella solitudine!

⁴¹וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃

⁴¹E tornarono a tentare Iddio e a provocare il Santo d’Israele.

⁴²לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃

⁴²Non si ricordaron più della sua mano, del giorno in cui egli li liberò dal nemico,

⁴³אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃

⁴³quando operò i suoi miracoli in Egitto, e i suoi prodigi nelle campagne di Zoan;

⁴⁴ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃

⁴⁴mutò i loro fiumi in sangue, e i loro rivi in guisa che non potean più bere;

⁴⁵ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃

⁴⁵mandò contro loro mosche velenose che li divoravano, e rane che li distruggevano;

⁴⁶ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃

⁴⁶dette il loro raccolto ai bruchi e la loro fatica alle locuste;

⁴⁷יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃

⁴⁷distrusse le loro vigne con la gragnuola e i loro sicomori coi grossi chicchi d’essa;

⁴⁸ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃

⁴⁸abbandonò il loro bestiame alla grandine e le lor gregge ai fulmini.

⁴⁹ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃

⁴⁹Scatenò su loro l’ardore del suo cruccio, ira, indignazione e distretta, una torma di messaggeri di malanni.

⁵⁰יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃

⁵⁰Dette libero corso alla sua ira; non preservò dalla morte la loro anima, ma abbandonò la loro vita alla pestilenza.

⁵¹ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃

⁵¹Percosse tutti i primogeniti d’Egitto, le primizie del vigore nelle tende di Cham;

⁵²ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃

⁵²ma fece partire il suo popolo a guisa di pecore, e lo condusse a traverso il deserto come una mandra.

⁵³וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃

⁵³Lo guidò sicuramente sì che non ebbero da spaventarsi, mentre il mare inghiottiva i loro nemici.

⁵⁴ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃

⁵⁴Li fece arrivare alla sua santa frontiera, alla montagna che la sua destra avea conquistato.

⁵⁵ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃

⁵⁵Scacciò le nazioni dinanzi a loro, ne assegnò loro a sorte il paese quale eredità, e nelle tende d’esse fece abitare le tribù d’Israele.

⁵⁶וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃

⁵⁶E nondimeno tentarono l’Iddio altissimo e si ribellarono e non osservarono le sue testimonianze.

⁵⁷ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃

⁵⁷Si trassero indietro e furono sleali come i loro padri; si rivoltarono come un arco fallace;

⁵⁸ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃

⁵⁸lo provocarono ad ira coi loro alti luoghi, lo mossero a gelosia con le loro sculture.

⁵⁹שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃

⁵⁹Dio udì questo, e si adirò, prese Israele in grande avversione,

⁶⁰ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃

⁶⁰onde abbandonò il tabernacolo di Silo, la tenda ov’era dimorato fra gli uomini;

⁶¹ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃

⁶¹e lasciò menare la sua Forza in cattività, e lasciò cader la sua Gloria in man del nemico.

⁶²ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃

⁶²Abbandonò il suo popolo alla spada, e s’adirò contro la sua eredità.

⁶³בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃

⁶³Il fuoco consumo i loro giovani, e le loro vergini non ebber canto nuziale.

⁶⁴כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃

⁶⁴I loro sacerdoti caddero per la spada, e le loro vedove non fecer lamento.

⁶⁵ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃

⁶⁵Poi il Signore si risvegliò come uno che dormisse, come un prode che grida eccitato dal vino.

⁶⁶ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃

⁶⁶E percosse i suoi nemici alle spalle, e mise loro addosso un eterno vituperio.

⁶⁷וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃

⁶⁷Ma ripudiò la tenda di Giuseppe, e non elesse la tribù di Efraim;

⁶⁸ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃

⁶⁸ma elesse la tribù di Giuda, il monte di Sion ch’egli amava.

⁶⁹ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃

⁶⁹Edificò il suo santuario a guisa de’ luoghi eccelsi, come la terra ch’egli ha fondata per sempre.

⁷⁰ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃

⁷⁰Elesse Davide, suo servitore, lo prese dagli ovili;

⁷¹מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃

⁷¹lo trasse di dietro alle pecore lattanti, per pascere Giacobbe suo popolo, ed Israele sua eredità.

⁷²וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃

⁷²Ed egli li pasturò secondo l’integrità del suo cuore, e li guidò con mano assennata.