¹אני חבצלת השרון שושנת העמקים׃

¹Io sono la rosa di Saron, il giglio delle valli.

²כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות׃

²Quale un giglio tra le spine, tale è l’amica mia tra le fanciulle.

³כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי׃

³Qual è un melo fra gli alberi del bosco, tal è l’amico mio fra i giovani. Io desidero sedermi alla sua ombra, e il suo frutto è dolce al mio palato.

⁴הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה׃

⁴Egli m’ha condotta nella casa del convito, e l’insegna che spiega su di me è Amore.

⁵סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׃

⁵Fortificatemi con delle schiacciate d’uva, sostentatemi con de’ pomi, perch’io son malata d’amore.

⁶שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׃

⁶La sua sinistra sia sotto al mio capo, e la sua destra m’abbracci!

⁷השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ׃

⁷O figliuole di Gerusalemme, io vi scongiuro per le gazzelle, per le cerve dei campi, non svegliate, non svegliate l’amor mio, finch’essa non lo desideri!

⁸קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות׃

⁸Ecco la voce del mio amico! Eccolo che viene, saltando per i monti, balzando per i colli.

⁹דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים׃

⁹L’amico mio è simile a una gazzella o ad un cerbiatto. Eccolo, egli sta dietro al nostro muro, e guarda per la finestra, lancia occhiate attraverso alle persiane.

¹⁰ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך׃

¹⁰Il mio amico parla e mi dice: Lèvati, amica mia, mia bella, e vientene,

¹¹כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו׃

¹¹poiché, ecco, l’inverno è passato, il tempo delle piogge è finito, se n’è andato;

¹²הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו׃

¹²i fiori appaion sulla terra, il tempo del cantare è giunto, e la voce della tortora si fa udire nelle nostre contrade.

¹³התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי רעיתי יפתי ולכי לך׃

¹³Il fico ha messo i suoi ficucci, e le viti fiorite esalano il loro profumo. Lèvati, amica mia, mia bella, e vientene".

¹⁴יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה׃

¹⁴O mia colomba, che stai nelle fessure delle rocce, nel nascondiglio delle balze, mostrami il tuo viso, fammi udire la tua voce; poiché la tua voce è soave, e il tuo viso è bello.

¹⁵אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר׃

¹⁵Pigliateci le volpi, le volpicine che guastano le vigne, poiché le nostre vigne sono in fiore!

¹⁶דודי לי ואני לו הרעה בשושנים׃

¹⁶Il mio amico è mio, ed io son sua: di lui, che pastura il gregge fra i gigli.

¹⁷עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר׃

¹⁷Prima che spiri l’aura del giorno e che le ombre fuggano, torna, amico mio, come la gazzella od il cerbiatto sui monti che ci separano!